קשה לעסוק בתערוכה בצורה הטכנית של ‘מה הציגו’ מבלי להתייחס ל’עבור מי הציגו’.
אז ככה, בתערוכה השתתפו 750 נציגי חברות, המאוגדות ב-65 משלחות מלמעלה מ-65 מדינות. חלק מן המשלחות אזרחיות לחלוטין (מנהל האבטחה של לופטנזה), חלק חצי אזרחיות (יו”ר הועד האולימפי הברזילאי הגיע להתרשם), וחלקן משלחות רכש ממשלתיות (נציגי משטרת מקסיקו, סין, מנהלי מחלקות הגנה במדינות רבות מספור באפריקה וכנהנה רבות). מעבר לכל אלו, הסתובבו שם מוכרי שירותים ביטחוניים ואבטחתיים ישראלים, שבאו ללמוד את השוק החדש בכדי לדעת על אלו מערכות להמליץ ללקוחות וכדומה.
כפי שהוזכר בכתבה הקודמת, התערוכה מוגדרת ‘ביטחון המולדת’ והיא איננה תערוכה צבאית; למרות זאת, שלא לומר כמובן מאיליו, גלשה התערוכה למקומות צבאיים לחלוטין. כאילו, ברור שצוללת גרעינית יכולה לשמש לצילומים של נשיונאל ג’יאוגרפיק…
בחלק זה נסקור את המערכות ההתקפיות שהוצגו בתערוכה, מערכות עצמאיות או אנושיות, כאלו שגורמות יותר נזק או פחות, “הצד השווה שבהם, שדרכן להזיק”.
• חלקה הראשון של הסדרה: בטחון המולדת: נראה אם תצליחו לנחש ממה זה יציל אתכם
כמעט ולא הוצגו בתערוכה מערכות ירי או אמצעי ירי. אלו שהציגו אמצעי ירי היו אנשי תע”ש (IMI) שהציגו בגאווה את קליע ה-5.56 המוכר לנו מן הרובים הצבאיים, רק בגרסה מסוכנת פחות לסביבה והרבה יותר לנפגע.
הקליע המדובר, “Razor Core”, נמצא בשוק זמן לא ארוך, והוא גורף הצלחות גבוהות בשוק האזרחי האמריקני. החברה מתחייבת לסטייה של פחות מעשרה סנטימטרים בטווח של 300 מטרים, התחייבות שעלולה אף להצטמצם באם ימשיכו התוצאות להיות כה טובות. לשם ההשוואה חברות אחרות מתחייבות לסטיית פגיעה של עד 20 סנטימטרים באותו הטווח.
אך ייחודו העיקרי של הקליע, הנובע ממבנהו ומאופן הרכבתו, היא העובדה שהוא נשאר בגופו של הנפגע. כך משיגים נזק מירבי למטרה, והגנה גבוהה יותר לסובבים. בכדי לבחון את הפרמטר הזה, יורים את הקליע אל בלוק ג’לטין המדמה במרקמו וברמת קושי העבירות שלו גוף אדם. קליע רגיל יעבור שלושה “ג’לטינים” עד שיעצור. ה-Razor הסתפק בחתיכה אחת.
בביתן סמוך הציגו החבר’ה הטובים מרפא”ל את ה-samson נטול ה-NL בסופו (Non-Lethal – לא קטלני), מערכת ירי חיצונית הנשלטת מבפנים על ידי עמדת בקרה פנימית מן הסוג שמפעיל את האלפ”ה שהצגנו בכתבה קודמת – ליתר דיוק, מערכת האלפ”ה מבוססת על זאת.
המערכת נשלטת ג’וייסטיקים ומסכים, והיא יודעת לעשות כל מה שיכול היה אדם לעשות בצריח הטנק/ג’יפ/עמדת-שמירה או אפילו סתם זרוקה בשומקום, למעט כמובן מלהיפגע ולמות מירי כדורי רובה.
בדוכן לא רחוק מציגה ‘סילבר שאדו’ (צל כסוף) את סדרת דגמי ה’גלבוע’ שלה, סדרה של רובי סער קלים שעשתה לה שם בעולם כולו.
החברה תשיק בקרוב את הדגם בן שני הקנים, ומציגה את ה”קורנר שוט” – לירות מעבר לפינה, רובה שקנה הירייה שלו מסתובב ובמקום כוונת תראו במוניטור. אגב, זה הורס את הפוזה של עצימת עין אחת.
אה, כמעט שכחתי, אפילו שר הכלכלה נפתלי בנט בא לבדוק את הקורנר-שוט, כמובן שהצלחנו לתפוס אותו לתמונה.
בזאת תם פחות או יותר החלק של כלי הירייה.
עכשיו נשאלת השאלה איך משנעים את הכלים ואת היורים גם יחד לשדה הקרב.
למען האמת זהו אחד מן החלקים המופלאים בותר בתערוכה, חלק המסביר יותר מכל לעיניים ה’טיפשות’ צבאית עד כמה הפכנו למעצמה.
נתחיל במה שמשך את העין יותר מכל: הייתה זאת ‘פלאסאן’ שהציגה ג’יפ ונושא גייסות, ג’יפ ממוגן בעל אפשרויות רבות, מן הסוג שאנו רגילים לפגוש, אך נושאת הגייסות הייתה סיפור אחר לגמרי.
ה”guarder” הוא הגדול מסוגו בעולם, היחיד שמסוגל להכיל 24 לוחמים, נראה כאילו נלקח מסרט אמריקני – מסוג הסרטים בהם מאמינים כי מישהו מתעניין בנוחות הלוחם מעבר לנוחות הלחימה. הרכב גבוה בצורה מרשימה, וכולל מצלמה על תורן ועמדת בקרה, סביר להניח שאם תרצו תוכלו להלביש עליו את עמדת הירי של רפא”ל, רק תנסו. המחיר אגב, כ-2 מיליון דולרים.
ביום השני לתערוכה הרכב כבר לא עמד בתצוגה, הוא נמכר ללקוח.
ואחרי האופציה האמריקנית-משהו, תוכלו לראות את הרעיון הישראלי, לוחמני הרבה יותר, נוח הרבה פחות, ממוגן ועביר ברמות אחרות.
בטח שמעתם פעם על ‘חתול הפרא’, ההוא שהפסיד לנמ”ר את התקציבים, נגמ”ש בן 13 מושבים העשוי לעמוד בכל מה שהזכרנו קודם בגבורה. הוא מיוצר על ידי תע”ש ונמכר גם בגרסאות מעט יותר עירוניות מהנמ”ר.
ואם תצוגות של תע”ש “עושות לכם את זה”, קבלו את הג’יפ הזה. היישר מן ההאנגר של עדו כהן מפרדס חנה, מגיע ה”קומבט גארד” – שומר הראש, שפותח במשך 12 שנה עבור צה”ל, והוא מציג יכולות עבירות לא נתפסות בעין האנושית.
התחיל בכך שלרכב אין מרכב, “קפסולה” ממוגנת יושבת על מערכת מתלים איימתנית למראה ומביאה את הג’יפ לרמת מיגון שטרם נראתה. לשם ההמחשה, הג’יפ עמיד לירי RPG בכינון ישיר לניצב.
הגלגלים מגיעים לפני גוף הג’יפ, מה שמאפשר לו לטפס על קיר אנכי(!) המתנשא לגובה של 1.8 מטר. המציגים בתערוכה בחרו להעמיד את הכלי בזווית קשה במיוחד, עם זאת הג’יפ מאוזן לחלוטין, ומבפנים קשה להאמין היכן נמצאים הגלגלים.
בקיצור, אם זה רכב שיטור עירוני, קשה לוודא שאינך דורס בתים מבלי מישים.
בתערוכה הוצגו כלים רבים נוספים עם מאפייני מנוע, שריון, מערכות הגנה, מצלמות, כלי ירי, מספר מקומות גדול, ועוד ועוד. הכול מתוצרת הארץ (או לפחות הרכבה).
חברת ‘התכוף’ הציגה שם את שני המשוריינים המפחידים למראה האלו.
על מי יורים? זו שאלה שהרבה תשובות לה. חלקן תוכנתיות, מוצרים שנגיע אליהם בכתבות הבאות, חלקן ברמת מערכות הצילום, תחום שייסקר תחת ‘אבטחה’, והחלק האחרון הוא פתרונות סימון למיניהם.
thermal beacon מייצרת אמצי לייזר וסימון תרמי לטווחים אדירים, המערכות שלה מגיעות במגוון אפשרויות וגדלים, כמערכות שלימות או מותאמות להטמעה במוצרים שלכם.
האמצעים התרמיים שלהם לא ממש יעניינו את השוק הפרטי; בכל זאת, מתי יצא לך בפעם האחרונה לסמן שטח בלייזר בלתי נראה מסוג AA? אך במקומות קשים כמו כניסה לנמלים בשעות סערה, או סימון חיילים בשטח לצורך מניעת ירי כוחותינו על כוחותינו, המערכת מצילת חיים.
בכדי לצלוח תעלה או נהר או כל כלי אחר, בעיקר להעביר כוח רגלי, קבלו את הכלי הבא – גשר קליל עשוי חלקים הניתן להארכה עד קרוב ל-50 מטרים, וניתן לבניה בידי איש אחד.
