במהלך ביקורו של ראש הממשלה בשבוע שעבר בבית הכנסת The shul של חב"ד במיאמי, פנה ג'ייק, ניצול שואה, אל העיתונאי יניר קוזין, הכתב המדיני של גל"צ, ושאל אותו אם יוכל לארגן לו תמונה עם ראש הממשלה.
צפרת שלא בעת סכנה? מערך מיקרופונים רגיש יזהה וזה מה ש'תחטוף' • מקודם
על מה שקרה עד הרגע המרגש באולם בית הכנסת, סיפר קוזין בחשבון ה-X שלו:
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
כשהגענו לבית כנסת The shul במיאמי לאירוע קבלת פנים עבור נתניהו זה היה כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם אירוע יהודי במיאמי. ריח חזק של עושר באוויר, כזה ישן וכזה נובורישי.
כשנכנסו לחדר האוכל המרכזי שם נפרש שולחן ארוך עבור המכובדים שזכו לשבת מסביב לשולחן עם ראש ממשלת ישראל (אנשים אשכרה התרגשו), הסתובבתי סביב השולחן וקראתי את שמות המשתתפים בארוחת הצהריים. תוך כדי שאני מסתובב בקצה השולחן אני שומע קול חלש "sir, excuse me" (-אדוני, סלח לי). לא חשבתי שזה מפונה אלי, כי סך הכל מי מכיר אותי כאן? אבל הקול המשיך.
סובבתי את הראש ובתוך כל המולת השולחן ראיתי אדם מבוגר, יושב על כיסא עם כובע מצחייה כחול לראשו, סוודר כחול לגופו ועליו סיכה קטנה בצורה של טלאי צהוב.
Hello my name is Jacob (-שלום, השם שלי יעקב), הוא התחיל את השיחה. I'm a holocaust survival I'm over 100 years old, הוא אמר לי בגאווה בזמן שאני מתנתק מהסביבה ורוכן לעברו.
אני מחייך והוא ממשיך: I was in the forests and also in camps. I managed to survive but I lost all my family, Everybody! I was left alone in the world".
הוא סיפר לאט בזמן שעיניי החלו להתמלא דמעות ואז הוא קרא לי להתקרב אליו עוד קצת ואמר בקול הכי רם שהיה יכול: "I want to take a picture with the prime minister of Israel, it's very important to me, can you speak with him?" (-"אני שורד שואה, אני בן למעלה מ-100. הייתי ביערות וגם במחנות. הצלחתי לשרוד אבל איבדתי את כל המשפחה שלי, את כולם. נשארתי לבד בעולם. אני רוצה להצטלם עם ראש ממשלת ישראל וזה מאוד חשוב לי. תוכל לדבר איתו כדי שנצטלם יחד").
אמרתי לו שאני לא עובד בלשכה ושאני עיתונאי, אבל אנסה לעזור. הוא מאוד הודה לי ונשאר לשבת בקצה הרחוק של השולחן.
רצתי לדורית ממשרד ראש הממשלה שהייתה באמצע כל הבלאגן של ארגון האירוע תקשורתית, סיפרתי לה על שורד השואה המקסים שרוצה ללחוץ יד ולהצטלם עם נתניהו.
דורית השיבה: "אוקיי, איפה הוא?" הלכנו לחפש ופתאום הוא נעלם מהשולחן.
כמה דקות אחר כך הוציאו את העיתונאים מהאולם ולפני שיצאתי אמרתי שוב לדורית: "אל תשכחי את ניצול השואה! בחור נמוך, כובע מצחייה כחול, סוודר כחול וסיכת טלאי צהוב. דורית הנהנה ואמרה: "אל תדאג אני אחפש אותו"
בינתיים אנחנו מחכים בחוץ ואז קראו לנו להיכנס לאולם המרכזי של בית הכנסת, שם נתניהו צפוי לנאום בפני חברי הקהילה. שוב, כל הדמויות הקלאסיות של מיאמי תופסות את מקומן, גם ראש הממשלה והפמלייה ומירי רגב נדחקת ונדחפת כרגיל. קצת נאומים של כל מיני פעילים ומולטי מיליונרים של הקהילה (ביניהם גם סיימון פאליק).
ואז מגיע הרגע של נאום נתניהו, כרונולוגיה של המלחמה המוכרת לנו וכו' - ואז הוא עוצר ואומר: "כאן בחוץ פגשתי אדם בשם ג'ייק, ג'ייק בן 101, הוא שורד שואה, לחצתי את ידו קודם לכן. ג'ייק קום בבקשה".
ומתוך האולם המפוצץ עד אפס מקום במאות אנשים, קם האיש הקטן והרזה הזה עם הכובע הכחול וסיכת הטלאי, נעמד מול כל הקהל ובבת אחת כולם קמים ומוחאים לו כפיים שניות ארוכות.
הסתכלתי עליו והתרגשתי בטירוף.
יממה לאחר מכן לשכת ראש הממשלה שלחה תמונות מהאירוע וראיתי שג'ייק קיבל את התמונה שכל כך רצה.
רגע אחד של נחת עבור אדם, שורד שואה בן 101, שכל מה שרצה באותו היום זו רק תמונה אחת.
מצד שמאל, בשמלה השחורה, זו דורית מהסיפור. צילום: דוברות ראש הממשלה
