
שוב, כמו בטבח שמחת תורה, העולם כולו רואה את התממשות הפסוק (קוהלת ז,יד) "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים". הקב"ה ברא עולם שבו מוצבים זה כנגד זה – אור מול חושך, טוב מול רע, חסד מול רשע, אהבה מול שנאה, קדושה מול טומאה.
בצד אחד עומדים יהודים שכל מבוקשם להרבות אור, אהבה ונתינה, ולעשות את העולם טוב יותר, ובצד השני עומדים רוצחים שפלים, שכל מגמתם לגדוע חיים ולהרבות אפילה ורוע.
הטבח ביהודים שלווים באוסטרליה, שהתאספו לחגוג את חנוכה, הוא עוד חוליה בשרשרת הארוכה והכואבת של פוגרומים ומעשי טבח ביהודים רק בשל היותם יהודים. זו אותה שנאת ישראל ששפכה את דמם של יהודים במסעי הצלב, בפרעות ת"ח-ת"ט, בפוגרומי 'סופות בנגב' באוקראינה, בחברון בשנת תרפ"ט, בשואה הנוראה, במתקפה הרצחנית בשמחת תורה, ובכל פיגועי הטרור שבוצעו בארץ ובעולם.
קו אחד מחבר אותם – תאוות רצח שכל מגמתה להרוג יהודים.
כן ירבה וכן יפרוץ
הכאב גדול, המכה קשה, אבל כפי שהדריך אותנו הרבי מליובאוויטש באירועים מסוג זה, אנחנו נדרשים להגיב בדרך היהודית העתיקה – "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". כנגד החושך נגביר את האור, וכנגד הרוע נחזק עוד יותר את הטוב.
כוחות האופל לא יצליחו לגבור על האור. להפך, האור יגבר ויתעצם אלף פעמים ככה. המרצחים נטלו חיים גשמיים של שליח יקר, אבל לא יצליחו לפגוע ברוח השליחות ובנחישותם של השלוחים להוסיף אור וקדושה בעולם. את הכאב נרתום להתחזקות ולהתגברות, להעצמת העשייה החיובית, בבחינת "מעט אור דוחה הרבה חושך".
יש הסבורים כי במצבים כאלה ראוי להתכנס פנימה, לא להרגיז יותר מדי את האויבים, לא להתבלט, להסתיר סממנים יהודיים. אולי אם נצמצם את נוכחותנו, הקיום שלנו לא יפריע להם כל-כך, ואז יסכימו ברוב טובם לשאת את היותנו בסביבתם.
הניסיון הרב שנצבר במרוצת ההיסטוריה היהודית הוכיח חד-משמעית כי דרך זו פותחת מדרון לתהום. ברגע שאתה משדר חולשה, התקפלות, התבטלות, אתה רק מעורר יותר את תאבונם של האויבים. אם אתה מוותר על זהותך ועל ערכיך, אתה מאבד את כבודך בעיניהם.
לא להרכין ראש
בניגוד לגישה הפחדנית, זקיפות קומה וגאון יהודי הם הדרך להתמודד מול הרוע. היו שחששו בעבר מהפעילות של שליחי חב"ד בהצבת חנוכיות במרכזי הערים ומהפגנת ביטויים אחרים של יהדות בראש חוצות.
המציאות הוכיחה את ההפך. פעולות אלה הביאו כבוד והערכה ליהודים. אישים בכירים באו לטקסים, בירכו ועודדו. התקשורת סיקרה באהדה, התעניינה וביקשה ללמוד על החגים היהודיים ועל משמעותם. הציבור הרחב הגיב בהבעת הערכה.
יהודים צריכים להיות גאים ביהדותם. לא להרכין ראש ולא לנסות לשכך את זעמו של ה'פריץ'. בדיוק להפך. עמידה זקופה על אמונתנו ועל ערכינו – לצד נקיטת אמצעי הביטחון הנדרשים – היא שתביא גם את הערכת העולם שסביבנו, תהפוך את האנטישמיות לדחויה ובזויה, ותרים את קרן עם ישראל.