המתייוונים טענו שחובה לאמץ התרבות היוונית כדי לשרוד בעולם המודרני. ומי שרד?

הרב מנחם ברוד
11 בדצמבר 2025   
צילום: 
Mendy Hechtman/Flash90

הסיפור האמיתי של חנוכה מתחיל הרבה לפני גזירות אנטיוכוס ורדיפת הדת שנוהלו בהוראתו. את הסיפור יש להתחיל בעלייתה של יוון ופריחת התרבות ההלניסטית. זו הייתה תרבות הפתוחה לכול, ומי שאימץ אותה ודיבר בשפתה – נתקבל באהדה בתוכה. זה היה למעשה כרטיס הכניסה לעולם המודרני של אותם ימים.

כאן התחיל המבחן המלווה את העם היהודי במרוצת הדורות: כיצד לשמור על הייחוד היהודי לצד ההשתלבות בחיי החברה והמסחר של העולם הגדול? איך מצליחים לדבוק בחוקי התורה והמצוות ובמסורת עם ישראל, בסביבה שבה שולטות נורמות אחרות? באיזו מידה יכול יהודי להיות אדם מודרני, המעורה בנעשה בעולם הרחב, ובה בשעה להישאר נאמן לדתו ולמורשת אבותיו?

אותן דילמות

אלה שאלות שיהודים רבים בימינו, בעיקר מי שבאים בקשרי עסקים וחברה עם העולם הרחב, מתלבטים בהן: האם להשתתף בסעודה חגיגית שאולי איננה על טהרת הכשרות? האם לסגור ביום השבת ביתן תצוגה בתערוכה יוקרתית? האם להופיע חבוש כיפה ולמשוך תשומת לב 'מיותרת'? האם להפסיק פגישה חשובה לצורך תפילת מנחה וערבית?

יהיו שיאמרו: אי-אפשר להתעלם מהעולם הגדול. אנחנו חיים בעולם מודרני. אם לא נתקדם ונשתלב במרחב, סופנו להישאר מבודדים ממשפחת העמים. כנגד זה זועקת המורשת היהודית: הקדמה והמודרניזציה אינן יכולות לבוא על חשבון הזהות היהודית. העם היהודי הוא 'עם לבדד ישכון', והוא מתקיים כשהוא שומר על ייחודו דווקא ואינו נטמע בין העמים.

במציאות הזאת אנחנו רואים יהודים שמחליטים לוותר על חלקים מן היהדות, למען ההשתלבות בזרם הכללי, ומולם עומדים מי שמתעקשים לשמור על אמונתם ודתם, ולא להיטמע בתוך התרבויות הזרות.

לפני יותר מאלפיים ומאתיים שנה זה היה הוויכוח בין המתייוונים לאותם יהודים שנשארו נאמנים לתורת אבותיהם. בדורות שלאחר מכן התנהל אותו ויכוח ממש בתוך העם היהודי, ורק שמות המחנות השתנו.

ניצחון שהוליד חג

כדאי לתת את הדעת לעוד דבר מעניין בהקבלה בין הימים ההם לימינו אלה: רובו של העם נשאר נאמן בעיקרו ליהדות. היו הבדלים במידת הדתיות והדבקות בתורה ובמצוותיה, אבל הקשר השורשי והפנימי אל היהדות נשמר ולא אבד. ההתייוונות סחפה בעיקר שכבה מסוימת, זו שעמדה בקשרי מסחר ותרבות עם עמי הסביבה; אבל רוב העם נשאר נאמן לדתו, והדבר הזה בא לידי ביטוי בשעת המבחן.

כשאנו מדליקים את נרות החנוכה, אנו מבטאים בזה את ניצחונם של החשמונאים ואת צדקתם של היהודים שדבקו באמונת אבותיהם. המתייוונים טענו שאם היהודים לא יאמצו את התרבות היוונית לא יהיה להם סיכוי לשרוד בעולם המודרני; אך עינינו רואות מי שרד ומי אבד ונעלם.

בטוחים אנו שאור היהדות ונרות האמונה ינצחו גם בימינו, אלא שהפעם תפילתנו ותקוותנו היא כי המערכה תסתיים בהדלקת המנורה בבית המקדש השלישי ובגאולה השלמה על-ידי משיח בן-דוד בקרוב ממש.


linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram