
עזות מצח וכפיות טובה נשמעים מספסלי הליכוד ואנשי מפלגות הימין בתקופה האחרונה, כאשר מתקרב זמן הפריימריז במפלגה - או הפחד מאחוז החסימה. זה הרגע שבו נשלפות הסיסמאות בהן מדגישים שוב ושוב את חשיבות חוק גיוס שיגייס את רוב החרדים, כי הצבא זקוק להם.
בשלוש השנים האחרונות התנהל הצד המסורתי-דתי, כאילו בלע את הלשון - ונהנה ממנעמי השלטון. כאילו במהלך השנים לא נצרך צה"ל לחיילים חרדים, ובאורח פלא לקראת הבחירות צמח הצורך בחיילים אקספוננציאלית.
מדינת ישראל לאורך שנותיה ניצחה את מלחמותיה, כשהאוכלוסייה הייתה קטנה יותר, ומספר הזירות היה גדול יותר - כולל מצרים וירדן; ואילו כעת, נצרכת המדינה לעוד חיילים, כשאוכלוסייה מונה למעלה מ-10 מיליון, לא השתנו גבולותיה והצטמצמו זירות הלחימה.
מרוב כל הטוב, הם שכחו בזכות מי הם שרים; בזכות מי הם יושבי ראש ועדות חשובות; בזכות מי הם בכלל נמצאים בקואליציה שמעניקה להם את האפשרות להעביר חוקים; ובזכות איזה רוב הם בכלל קיימים בפוליטיקה הישראלית, עת אישרו את החוק הנורבגי המורחב במיוחד.
כדי לרענן את זיכרונם, החרדים צריכים לזרוק את הליכוד ואנשי הימין לכמה שנים טובות באופוזיציה. אז, אולי, הם יבינו, שגם לחרדים יש צרכים, וגם לחרדים יש ציבור שרוצה ומעוניין לקבל את החלק המגיע לו כיאה ל-11% מהציבור בארץ. אז גם יבינו שצריך לדאוג לחוק גיוס בשביל החרדים, משום שבלעדי החרדים הם במציאות מיעוט במדינה: 46 מנדטים בסך הכל לימין וכן 46 מנדטים לשמאל, לפי תוצאות הבחירות האחרונות.