
המפגש השנתי של אלפי השלוחים מכל העולם הוא חוויה מיוחדת במינה. האווירה מרוממת. חברים ותיקים נפגשים. סדנאות מרתקות, התוועדויות משובבות נפש. וכמובן, ההתרגשות וכובד הראש בעלייה על ציונו של המשלח, להעתיר על הכלל ועל הפרט.
אבל החוויה הזאת קצרה מאוד, ימים אחדים בסך הכול. בתום הכינוס חוזרים השלוחים איש איש למקום שליחותו, למשימות שלפניו, וגם לקשיים ולאתגרים, שאינם פשוטים כלל וכלל. זו הזדמנות להציג כמה היבטים בעולם השליחות שאינם נהירים תמיד לציבור הרחב.
קברניט בספינה
שליחות חיים. בעולם מקובל להחליף תפקידים. גם אנשים שיוצאים לשליחויות, עושים זאת לפרקי זמן מוגדרים, ולאחר מכן חוזרים למקומם או עוברים לתפקיד אחר. מתכונת השליחות שהרבי בנה שונה לחלוטין. כשם שקברניט של ספינה אינו נוטש אותה באמצע ההפלגה, גם השליח אינו עוזב את מקום שליחותו ואת קהילתו, והוא נשאר איתה עד שייתקע בשופר גדול ויבואו כולם להשתחוות לה' בירושלים.
העול הכלכלי. האם אנשים נותנים את דעתם לשאלה מנין השלוחים משיגים מימון לכל הפעילויות שלהם? אולי יש הסבורים שבמרכז חב"ד בברוקלין יש באר נפט שופעת. אז זהו, שלא.
כל שליח - בארץ ובעולם - נדרש להתמודד בעצמו עם אתגרי המימון. הוא מנסה לגייס תורמים ולהשיג שותפים לפעילות. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. על השלוחים עוברים לילות רבים בלי שינה, בדאגה לכיסוי ההתחייבויות שקיבלו עליהם.
אירוח. אנשים מתקשרים לשליח ביום שישי אחר הצהריים ומבשרים לו בשמחה שהגיעה לעירו קבוצה של יהודים ורצונם להתארח בסעודות השבת או לקבל ארוחות כשרות. השליח יענה: "בוודאי, בשמחה, ברוכים הבאים, יש הכול בשפע".
האוּמנם? המטלפנים הנכבדים אינם יודעים שבתום השיחה השליח רץ לעשות קניות, והאישה מתחילה לאפות חלות ולהעמיד סירים - וזה אחרי שכבר סיימו להכין את השבת. אולי אם מישהו היה טורח להודיע מראש על בוא הקבוצה הייתה נחסכת הטרחה המיותרת?
צריך משהו?
מחסור. אנחנו רגילים לחנויות מלאות כל טוב, עם כל ההכשרים המהודרים. רוצים ספר יהודי לילדים? אין בעיה, יש בחנות הקרובה. לרבים מהשלוחים אין הלוקסוס הזה. למשל, ילדים רבים בשליחות אינם מכירים את טעמם של מעדני חלב (מטעמי כשרות, כמובן). אם אנשים הנוסעים לרחבי העולם היו מרימים טלפון לשליח המקומי ושואלים אם צריך משהו, היו יכולים להושיט עזרה חיונית למשפחת השלוחים.
בארץ. השלוחים במקומות הנידחים בעולם גונבים מטבע הדברים את ההצגה, אבל לא צריך לשכוח שגם כאן בארץ יש מערכת מסועפת של שלוחים, שמוסרים את נפשם למען יהודים אחרים.
הם ויתרו על חיי הנוחות בשכונה דתית או חרדית, ועסוקים יומם ולילה בהושטת יד לתושבי עירם ושכונתם. פה הכנת נער לבר-מצווה, שם ליווי זוג לקראת חתונה. פה להבדיל תמיכה במשפחה בשעת אבל, ושם טיפול בבעיות שלום בית. הם מתמודדים עם עול כלכלי ועם אתגרים רבים, וזה המקום להרים על נס את פועלם.