הורים בכינוס חירום באלעד: “להפסיק ההתערבות בסמינרים”

דברי פתיחה מהגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט”א
שרה אמנו, האמא של כולנו, כאשר היה צריך ונחוץ לתועלת חינוך הילדים, ביקשה מאברהם אבינו לגרש את בן האמה. ראיתי שמביאים על כך וורט נפלא ממורי ורבי מרן רבינו הגר”ח קניבסקי שליט”א.
הגמרא בתענית (ז, א) אומרת: “רבא רמי כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי אם תלמיד חכם הגון הוא כטל ואם לאו עורפהו כמטר”, והקשה הגר”ח שליט”א מדוע הפסוק פותח בתלמיד שאינו הגון, “יערוף כמטר לקחי”, ומסיים בתלמיד הגון. היה עדיף לכאורה לפתוח את הפסוק בתלמיד הגון ורק לאחר מכן לדבר על תלמיד שאינו הגון.
וביאר רבנו שליט”א שהתורה מייסדת לנו יסוד חינוכי חשוב וראשון במעלה. כדי שיהיו תלמידים הגונים, חייבים בתחילה, לפני הכל, להרחיק את התלמידים שאינם הגונים. רק על ידי טהרת התלמידים, שאינם מתחברים לתלמידים שאינם הגונים, אפשר לקדמם ולהעלותם על דרך המלך. אך אי אפשר לגדל דור של תלמידים הגונים ללא הפרדתם מאלו שאינם כל כך הגונים.
הגמרא בשבת (קכז, ב) מספרת על באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. בערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני ואמר לו אין לי מעות. אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי. תן לי קרקע אין לי”. הגמרא מתארת בהרחבה כיצד הפועל דן את בעל הבית לכף זכות, בצורה מעוררת השתאות. בתלמוד בבלי לא מובא מי היה אותו פועל, אך בירושלמי ובשאילתות מובא שהיה זה רבי עקיבא, קודם שהתעלה בתורה, והיה עם הארץ. והתוספות כותבים שרחל ראתה בעקיבא מידות טובות ומופלגות.
והדבר צריך עיון. כיצד יתכן שאותו רבי עקיבא, שדן לכף זכות באופן כה נעלה, האיש שניחון במידות כה מופלגות וטובות, אמר “אם יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור”?!
כיצד אדם כה נעלה רצה לנשוך תלמידי חכמים, בנשיכת חמור כואבת?
— שאלה זו שואלים התוספות בכתובות (סב, ב), ומתרצים: “איכא למימר דהתם לאו משום שהיה שונא תלמידי חכמים אלא משום שהי’ סבור שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם, כדאמרינן (חגיגה דף יח:) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים”.
רבי עקיבא, בתור עם הארץ, לא יכול היה לסבול ולהבין את ההתבדלות של החכמים מעמי הארצות, עד כדי כך ששנא את החכמים בעבור זה. ואולם כשרבי עקיבא עלה ונתעלה ונהיה חכם בעצמו, הבין הוא אל נכון את התנהגות החכמים. כשנכנסים לחדר ניתוח, הכל סטרילי, הכל נקי כל כך. נזהרים מכל סירכא, מכל ליכלוך, משתדלים שלא יכנס שום דבר מהחוץ, ומדוע? משום שעוסקים בדברים חשובים כל כך, כמו חינוך הילדים, כחינוך הבנות, לא מכניסים שום דבר שאינו לרוחינו.
אנו מכבדים ומעריכים את כולם, משתדלים לדאוג לכולם, אך ההתבדלות חשובה לנו, משום שאנחנו משקיעים כל כך הרבה בחינוך ילדינו. לא קל היום לחנך, כשהרחוב כה פרוץ וקורץ, אך כולנו עושים את הכל, חושבים לעומק מה הילדים צריכים לראות ולשמוע, היכן כדאי להם לבקר והיכן לא. אנו מנסים ליצור לילדינו, לבנינו ולבנותינו, עולם מושגים נעלה, כל אחד כפי החלטתו וסגנונו, ואנו לא רוצים שיהיו כאלו שיחדירו להם, דרך ישיבתם המשותפת בבית הספר או בסמינר, מושגים, מראות וקולות, שזרים לעולמנו.
אנחנו באמת מכבדים ומעריכים את כולם, אך אנו מרשים לעצמנו לבחור בקפידה את החברים של ילדינו ואת הבתים מהם הם מגיעים.
שרו של עשו פגע בכף ירך יעקב, וכתוב בזוהר הקדוש שהוא פגע בתמכין דאורייתא. בפשטות ההסבר הוא שבעוד שלכל נושאי החולין משיגים תמיכות וממון רב, הרי שקשה מאד להשיג תמיכה ללימוד התורה. ואמנם מו”ר הגרש”מ דיסקין זצ”ל הסביר שהכוונה היא שהתמכין דאורייתא עצמו, התמיכות לעולם התורה, מגיעות משרו של עשו.
נכון כי הורונו רבותינו שניתן לקבל תקציבים ממשרדי הממשלה, אך יש גבול לכל דבר. ראש העיריה הנכבד שלנו מנסה בכל כוחו ומרצו הטוב להשיג תקציבים ממשרד החינוך. זה אכן דבר טוב ונפלא, אך עלינו לדעת שאם ההצעה להקמת ‘סמינרים אזוריים’ מגיעה ממשרד החינוך, הרי שההצעה פסולה בעינינו מיד.
ומדוע? משום שמשרד החינוך אינו רוצה בטובתנו. בפרט משרד החינוך הנוכחי, שהעומד בראשו עושה את הכל, מרגע כניסתו לתפקיד, כדי להרע לנו, להציק, לגרום שנהיה כמו כולם, חלק מהישראליות החופשית, “ככל העמים בית ישראל”.
כאשר היוזמה להקמת ‘סמינרים אזוריים’ הגיעה ממשרד החינוך, מיד נדלקת אצלנו נורה אדומה. הם לא רוצים להוסיף אידישקייט, אלא להרע ולהציק, לגרום לכמה שפחות אידישקייט, ולכן לא נתפשר. לא יהיו כאן שום פשרות ושום ויתורים! רוצים להשיג תקציבים? יפה ונפלא. אך לא על חשבון החינוך של בנותינו, לא בנושאים שגדולי ישראל, ובראשם מרן בעל ‘איילת השחר’ שליט”א ורבנו בעל ‘דרך אמונה’ שליט”א, צריכים לקבוע. לא נוגעים בחינוך הטהור והקדוש שלנו, ויהי מה! לא נעשה דברים שיאפשרו לשרו של עשו לפגוע בנו!
והקב”ה יעזור שנזכה לישועתו הקרובדברי הגאון רבי אריה פרידמן שליט”א
בהתאסף ראשי עם, ויקשב ה’ וישמע. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.
דברי הגאון רבי אריה פרידמן שליט”א:
ברשות התלמידי חכמים שליט”א, מרביצי תורה, בני תורה ועמליה, הורים נכבדים.
בפתח הדברים נתפלל לבורא עולם, בשם כלל הציבור לסיעתא דשמיא, שיהיו הדברים לתועלת ולשם שמים.
רציתי להקדים ולהבהיר את מטרת הכינוס, אין כאן כינוס פוליטי, אין לנו ענין נגד אף אחד מתוכנו. יש לנו ראש עיר נפלא שעושה ומצליח רבות ב”ה, והרבה מוסדות התורה משגשגים בסיועו וביזמתו, ויתן ה’ שיוסיף עוד כהנה וכהנה. אני ניגש לענין בלב כבד, אינני מייצג שום דבר, אני מדבר כהורה לבת שעתידה להגיע לסמינר בשנים הקרובות, והתאספנו כאן כבני תורה לדון דיון פנימי, לגופו של ענין.
הנה בחסד ה’ עלינו הקהילה של בני התורה, הישיבות, הכוללים, ישיבות קטנות, בתי מדרש וקהילות, וחבורות, גדלים ופורחים בעירנו אלעד, על מי מנוחות, ומשתדלים שהכל יהיה באחדות נפלאה. וכל זה ב”ה גם בזכות שיתוף פעולה ברוך, עם הרב פרוש שיחי’.
והנה עתה באה לפתחנו בשעה טובה, תקופה של התהוות סמינרים לבנותינו, שהם הערובה לחינוכם ולעתידם בעז”ה, לבנית בתים של תלמידי חכמים, בדרך המסורה לנו מאבותינו.
ועל כן נתאספנו כאן, לאסיפה, לעורר ולדון בענין זה אשר הוא ציפור נפשנו, והוא קיום ישובנו כאן בעירנו. ושוב, הנני להדגיש שאסיפה זו מיועדת, אך ורק להביע את זעקת ההורים ורצונם, בענין אופי, מתכונת, וצורת דמות, כל הסמינרים הקיימים, וכמו כן גם אלו שבעז”ה יוקמו בעתיד.
זעקתנו באסיפה זו, כפי שאני חושב ורואה, היא זעקת כל ציבור בני התורה בעירנו, ללא יוצא מן הכלל, על דעת הרבנים ואנשי החינוך.
באתי ברשותכם להביא לידיעת ציבור ההורים, ולהסביר כמה פרטים חשובים בענין זה, כדלהלן:
בתקופה האחרונה, מתנהלים דיונים אצל הגורמים הממשלתיים בענין הזה, כאשר תוכנם איננו ידוע דיו לציבור בני הקהילה, או למי מאישי החינוך שבתוכה, או למי מאנשי החינוך שבתוכה!
בחודשיים האחרונים אחד הדיונים היה, האם אופיים של הסמינרים יהיו עירוניים – קרי ממשלתיים – אם לאו. עדיין לא ידוע אם נושא זה ירד מהפרק, אולם הנושא לא הובא לידיעת ההורים ואנשי החינוך, מלבד אי אלו עסקנים! ענין זה הוא דבר הנצרך לשאלת חכם! ואינו יכול להקבע בשום אופן על ידי שום גורם ממשלתי או עירוני, כזה או אחר. אגב, בנדון זה כבר נשאל מרן החזון איש בשעתו בעיר בני ברק, ואחר מכן בירושלים אצל מרן רבינו הגרי”ש אלישיב, והפרטים וההכרעות ידועים לראשי הסמינרים במקומות אלו.
בימים אלו התברר שהרעיונות לא תמו, ואולי אף מתפתחים עם הזמן, וכבר שוקדים על רעיון פסול ומשולל של הקמת סמינרים אזוריים, בעלי ‘רצף חינוכי’ לבתי הספר של בית יעקב של הקהילה התורנית באלעד. כאשר רעיון זה תוצאתו גורמת לפירוק קהילת בני התורה באלעד!
אנסה להסביר מעט מבחינה טכנית מה השינוי המהותי שבדבר, מבלי להכריע אם זה טוב או רע.
א. עד היום מקובל שכל סמינר ממלא כיתות מאלו הראויות להתקבל לפי הקריטוריון, ואינו יכול ואינו חייב לקבל בנות מעבר לכך. באזורי אי אפשר לסרב לקבל שום בת המשויכת לאזור מגורים זה, וכיון שהיא עומדת ברצף חינוכי אין אפשרות לדחות אותה אף אם איננה מתאימה וראויה. ובפועל יש בנות רבות שאף שהתחילו בכתה א’ באופן סביר, חל בהם שינוי עצום לרעה במשך השנים, שבסיום ח’ אי אפשר להגדיר אותן כראויות לבית יעקב של בני תורה. ברגע שהאזורי חייב לקבל, יכפו לפתוח עוד כיתות וגם כתה של 30 תחשב כיתה, העיקר שיכניסו את כולם שם.
ב. הוי אומר שהמגמה היא, שכיתות הסמינר ישובצו כמעט באופן אוטומטי כהמשך לכתה ח’, וזה כמו שנקים ישיבה קטנה כהמשך של כתה ח’, וישיבה גדולה כהמשך של ישיבה קטנה, בלי לערב ציבור בציבור אחר, ולארגן את הכחות באופן מחודש.
ג. אי אפשר למנוע את קבלת הבלתי ראויות, כיון שזכותה להתקבל באזורי, אפשר רק לבקש מהן להתאים עצמן לסמינרים אחרים מחוץ לעיר.
ד. אי אפשר לנייד בת מוצלחת מאזור א’ לב’, כך שאין הוספת כחות חדשים בשיבוץ. לעומת המצב של סמינר כללי שמתערבים בו כחות טובים שלא היו ביסודי.
ה. ידוע שהסמינר משפיע על עניני החברה, כל בת פותחת דף חדש ביחסיה עם החברות החדשות, ועוזבת אחרות שלא רצויות לה, בשיבוץ אוטומטי של אזורי, אין שום התחדשות, וזה דבר שמאד מאכזב את ההורים והבנות, שיכולות לנצל פוטנציאל זה באופן משמעותי.
ו. ידוע שחלק ניכר מהצלחת הבנות בכיתות ז’ ח’, הן בהליכות הן במקצועות, מושג מכח דירבון של המחנכות שמודיעות שהתעודות של שנים אלו הן מבחן כניסה לסמינר, כל אחת שואפת להצטין ולכבד את עצמה, וזה עוזר להתגבר על קשיים רבים, מכח האתגר הזה, ברור שאם בת יודעת שהיא מתקבלת אוטומטי, נופל כל הדירבון הזה, וזה מקשה מאד גם את התפקוד של השנים הללו, שכידוע המשמעת לא קלה אצל התלמידות.
ז. כל מוסד חינוכי שזקוק לעשות ‘רישום’, יש לו ‘יום הדין’, אם הוא משקיע ושומר על המוסד כמו שצריך וקונה לו שם טוב, יהיה לו רישם מוצלח, ואם לאו הוא מפסיד ברישום ואינו מצליח לקבל הרבה בנות טובות, ולפיכך כל מנהל או מנהלת משקיעים את כל כחם במשך השנה כדי לקנות שם טוב ולזכות ב’יום הדין’, אבל אם מנהל יודע שהוא מקבל את הרישום בקלות, בלי מאמץ, מה ידרבן אותו להשקיע, ברור שהוא לא ישקיע הרבה, והרי זה הרס ונזק משמעותי מאד.
ח. כיום ישנם תופעות שליליות אצל הבנות, הן בצניעות הן בהליכות, שכל ההרתעה מפניהם היא שכל בת מוזהרת ויודעת שהיא עלולה להתקל בסירוב להתקבל לסמינר, בתור שאינה ראויה, וכאשר נסיר את המורא וההרתעה הזאת, אין לנו אפוטרופוס על כך, והבנות בגיל זה שאינם בוגרות דיין, נסחפות אחרי כל מיני התנהגויות לא טובות, ומה נעשה?
הגרוע מכל, שהדברים נעשים, כשאין שום מידע להורים, או למנהלות בתי הספר, או לאנשי החינוך, ואפילו לא לעסקנים שאמונים על ציבור בני התורה כאן, בין במישור הארצי ובין בעירוני!
לכך התאספנו כאן להודיע בזאת, שמהלך זה לא יקום כלל וכלל!
מלבד זאת, ברצוננו באסיפה זו, לשים קץ לכל פעילות בענין אופי הסמינרים, אלא כל רעיון או מהלך יקבע על ידי אנשי החינוך בלבד, כאשר הם בלבד יהיו אלו שיכריעו בדיונים אלו, ואחרי בירור הענין מכל צדדיו הם אלו שעבירו את הנתונים למרנן גדולי ישראל שליט”א.
ומאחר שמדובר בהחלטות של רוחניות, בדברים הנוגעים אל הנשמה, אין שום סמכות ושום אפשרות לשום גורם שאינו מקובל על ההורים, וגם לא הוסמך לכך, לקבל החלטה בענינים כאלו.
קהילת בני התורה תקבע לעצמה את שאיפותיה באשר לאופן הראוי לחינוך הבנות. ולכל המעורבים בענין אנו קוראים ומבקשים: הסירו ידיכם מטהרת עצמאות ואופי הסמינר, ותנו לאנשי החינוך את יכולת ההחלטה בתבונה נכונה, אשר תפתור את כל עניני החינוך!

אני רוצה להזכיר קצת היסטוריה, לפני שנים רבות היה מאבק של אנשי ישוב הישן בירושלים, אז זה היה על נדון השימוש בעברית במקום שפת האידיש, בתלמודי תורה ובית יעקב, התקימה אסיפה ביום כח מרחשון תרפד בביתו של האלטר זידע שלנו, הגה”צ רבי מנדל דייטש זצ”ל בפקודתו ושליחותו של רבי יוסף חיים זוננפלד זיע”א. ואז הם יסדו את בית יעקב הישן כמוסד פרטי, בהיות ולא נענו לדרישתם. אני מצטט כאן קטע מהפרוטוקול של אסיפת היסוד:
וחוב קדוש על כל יראי ה’ לצאת במחאה נגד זה, וכל המשנה בסדר החינוך אפילו כל שהוא, ידו על התחתונה. ומי שירהיב עוז בנפשו להתיר אפילו לפי שעה, יהיה נחשב ככל אלה החותרים תחת חינוך הישן ומחשבתם ניכרת שרוצים להוציא ישן מפני חדש חס וחלילה. ובעז”ה וזכות רבותינו ז”ל יעמוד לנו ולזרענו עד עולם אמן.
אני מבקש מהציבור שיגבה את וועד ההורים, להצעות החלטה לאסיפה זו:
א. התנגדות מוחלטת למהלך של סמינר איזורי בעירנו.
ב. התנגדות מוחלטת לסמינר עירוני בעירנו.
ג. דרישה ברורה להשאיר את עצמאות הסמינרים, כפי שהיתה עד היום.
ד. כל דיון באופי הסמינרים, ייעשה אך ורק על ידי איגוד מנהלי הסמינרים באר”י. אנו נבקש ונבחר אחד מהמנהלים הוותיקים המנוסים שיסכים להכנס לענין זה.
ה. בעניני חינוך, איגוד מנהלי הסמינרים הוסמכו ע”י גדולי ישראל שליט”א, שום גורם אחר אינו מוסמך ולא ראוי לדון ולהכריע בענין.
ו. ועד ההורים יקבל כל מידע מאיגוד המנהלים, על מנת לידע את ההורים בעת הצורך.
ז. אנו דורשים הצהרה והסכמה ממשרד החינוך על קיום ההחלטות הנ”ל, דהיינו א] ביטול רעיון העירוני או האיזורי. ב] העברת הדיון ההחלטה וההכרעות לידי איגוד מנהלי הסמינרים באר”י, כמו כל הסמינרים כאן בארץ.
ח. אם לצערנו לא תתקבל הסכמה כזאת, אנו מודיעים בזאת, כי ועד ההורים יפתח סמינר ובית חינוך פרטי, על טהרת הקודש בס”ד, ועל פי החוק כמתבקש.
ט. והוא העיקר, שנתפלל כולנו לה’ לתת הצלחה במעשה ידינו.
ה.