הבוקר נשאוני רגלי אל תחנת הרכבת הקלה בשמעון הצדיק, לראות הפרחה השגרה, ההנצו הבטונדות. מפה לשם גלגלתי שיחת “תאמין לי מצב מטורף, מה אני אגיד לך” עם עוד ירושלמי אמיץ מחוסר ברירה, שכמוני שם נפשו בכפו ויצא אל ציר המוות.
– תגיד, הצבעתי על השלט בתחנה ושאלתי, מי זה שמעון הצדיק אתה יודע?
– וואלה לא, יש ברוך השם הרבה צדיקים. מי זה?
בדיוק הגיעה הרכבת, והבחור שהצליח לתעתע בי ולחמוק בזריזות לקרון אחר, ניצל מתחביבי העתיק הידוע לשמצה, כפיית קורס מזורז בהיסטוריה יהודית על עוברי אורח חסרי ישע ותשושים מכדי להתנגד.
לכם יש פחות מזל.
אז אם התעניינתם וגם אם לא, שמעון הצדיק נחשב כאחרון אנשי “כנסת הגדולה” המקורית, זו שהנוכחית על אוסף נבחריה, שריה וסורריה, נושאת את שמה לשווא באדיקות. הוא גם זכה לציטוט בלעדי ראשון בשמו במסכת אבות, להלן “על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”.
אך מה שבעיקר רלוונטי לעכשיו, הוא הקשר ההדוק בין שמעון הצדיק, הר הבית ושונאי ישראל הקמים עלינו לכלותינו בעטיו.
ועל כך מספרת הגמרא במסכת יומא:
“יום שבקשו כותיים את בית א-להינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר.
כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר מוקדון לכותיים): מי הללו?
אמרו לו: יהודים שמרדו בך.
כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחווה לפניו.
אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחווה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי.
אמר להם (אלכסנדר מוקדון ליהודים): למה באתם?
אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יתעוך גויים להחריבו?
אמר להם: מי הללו? (מי אלו הרוצים להחריבו?)
אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך.
אמר להם: הרי הם מסורים בידיכם.”
שום דבר לא השתנה
בקיצור, רבותיי ההיסטוריה חוזרת. השונאים, הסיבות וגם הקהילה הבינלאומית שבאה לבחוש ולתת לנו בראש. רק שמעון הצדיק כבר מזמן לא כאן, כדי ללמד את המופקדים על שלומנו פרק בדיפלומטיה אפקטיבית ובעיקר שכל ישר.
אז אם אתם פוגשים ברכבת בחור עם כובע גרב ירוק וילקוט בגודל של טנק, תדאגו להעביר גם לו את המסר.