20 שנה • עובדיה חממה: השפעתו של ר’ שלמה קרליבך על חיי

כשניסיתי לדייק ולתאר לעצמי את המאורות הגדולים של תרבות המוסיקה היהודית מודרנית של זמננו, אשר השפיעו עלי ועיצבו את הגבולות הרחבים של מרחבי היצירה בהם אני פועל כיום, עלו 3 שמות יוצרים שהתנשאו בגאון. אהוד בנאי, נעמי שמר והרב קרליבך.

בעוד על אהוד בנאי גדלתי ורחוב האגס 1 שלו טלטל אותי בזמן אמת (אנא בכח נתעבר גם ממנו). את נעמי שמר למדתי להכיר ולהעריך עם הזמן כאדם בוגר, וקצרה היריעה מלסקור את נכסי צאן הברזל שהנפיקה בחייה.

דווקא את הרב קרליבך, זכיתי להכיר רק בעשור האחרון, ואז גם הבנתי את חשיבותו המכרעת בהגדרת מטרותיי ושאיפותיי כמוסיקאי יוצר.

היכולת המופלאה לספר סיפור יהודי בליווי גיטרה באמצעות מספר אקורדים בסיסיים ושירה מעומק נפש הומייה במשך רבע שעה, תוך זה שהוא מחזיק אותי כמאזין פעור פה, נרגש, סקרן והוא מקרב אותי אליו ומערסל את נשמתי כבמעשה קסמים ולא פעם עד כדי בכי מזכך ומנחם… הזכות הזאת שמורה לרב קרליבך. מתוך חוויה זו כבר היה לי קל יותר לנסות להבין ולהתחבר בהמשך לניגונים החסידיים הכבדים יותר בני מאות השנים ולהכרה שהמוסיקה יכולה לקחת לך את הנשמה לטיול בשמיים…

כשהתוודעתי לאלבום עם אוסף סיפוריו המושרים בניגון (מתנת חובה לכל אדם באשר הוא!) גמעתי אותם בצימאון רב, תוך הקשבה דרוכה ורצופה, בעודי נוסע במרחבי הכבישים בארצנו. טלטלה רגשית שכזו שמחברת בשירה סיפור אנושי, חכמת חיים וכמובן נקודה יהודית נתפסת על ידי כמטרה הנשגבת ביותר שקיימת עבור מוסיקאי. ליצור ולהחדיר ניגון לפנתיאון של בתי הכנסת, טקסים לאומיים, חתונות, לוויות ולפסקול הלאומי של אירועים היסטוריים של המדינה הם הם השיא אליו כל מוסיקאי יוכל להגיע. לא תהילה, לא מעריצים, לא פרסום וקריירה מסחרית, לא ולא. אלא היכולת לשיר תפילה, לספר סיפור עם מסר, ללמד ולקרב לשורש היהודי הפנימי עם דברי טעם מתוקים ולהנציח כל זאת באמצעות ניגון מודרני, בעיניי זו המוסיקה במצבה המתוקן.

מהמקום שלי, בזעיר אנפין כמובן ובגבולות הצניעות וההכרה במגבלות יכולתי, זו פסגת החזון אליה אני שואף כיום להגיע כאמן יוצר.

לא היה ולא יהיה גדול כמו הרב קרליבך שהשאיר לנו מורשת של ממש, ומודל אמיתי וראויה לחיקוי. הוא כמו סלל את שביל המסע אל תוך הנשמה באמצעות מוסיקה. הוא פיצח את הסוד של הניגון היהודי הפשוט בן זמננו וזה בעצם כל מפעל חייו האדיר שנשתמר, ללמד ולהנחיל זאת הלאה.

זכיתי לחדש בדרכי את “למען אחי ורעי”, מה שאיפשר לי לחוות לא פעם את הכח העצום של שירת הרבים, שהמחישה לי את תפקידה העצום של המוסיקה בבריאת סביבת עולם טובה עמוקה וגבוהה יותר.