אריאל, אנחנו מקיימים את השיחה הזו במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. מצד אחד, אתה איש תקשורת מוכר מאוד, מנכ"ל תחנת הרדיו 'קול ברמה' ובעצמך מגיש תוכנית שבועית. מצד שני, רבים לא באמת מכירים אותך. אני אבקש ממך, כפי שאני מבקש מכל האורחים - ספר קצת על עצמך: איפה גדלת, המשפחה שלך, איפה למדת.
האמת שהשתדלתי להיות מאחרי הקלעים כל השנים, למרות שאני עובד במקום שהוא הכי לא 'מאחרי הקלעים'. נולדתי וגדלתי במושב אדירים. זהו מושב קטן בחבל תענך, ליד עפולה, מושב שהיה בזמנו של 60 משפחות, כולם יוצאי מרוקו.
הייתה לי ילדות של חקלאות. ילדות מעניינת מאתגרת ובונה. במשפחה חקלאית, הילדים הם חלק מכוח העבודה ובעידן של טרום כניסת התאילנדים לארץ, הכוח הזה היה משמעותי ביותר לאחזקת המשק. אבל ההורים שלי זכרונם לברכה לא ויתרו לאף אחד מעשרת ילדיהם, ומיד כשהילדים הגיעו לגיל 12-13, שלחו את כולנו למוסדות חינוך בבני-ברק ובירושלים.
אני הגעתי לישיבת 'אוהל משה' בבני ברק, וזכיתי שחדרי יהיה צמוד לביתו של ה'סטייפלער' זצ"ל וכמובן שראיתי כמעט מדי יום את הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל. לאחר מכן למדתי שלש שנים בישיבה קטנה 'בית שמעיה', שהייתה אז גולת הכותרת של הישיבות הספרדיות ומשם לישיבת 'תורה אור' ו'אור ברוך'.
כשהבנתי שאני לא לומד באופן מלא כפי שמצופה מבחור ישיבה, התגייסתי למה שהיה אז מסלול מורים-חיילים שהקים הרב דוד נחמן בלוי ז"ל, שיש לי הכרת הטוב גדולה כלפיו.
לאחר החתונה למדתי שנה בכולל ואז לימודי תואר ראשון במשפטים וקבלת רישיון לעריכת דין.
נדמה לי שיש לך פרק פוליטי בעברך...
אכן, במקביל נכנסתי למסדרונות הכנסת והממשלה. בהתחלה בתור עוזרו של שר התשתיות הלאומיות אליהו סויסה ולאחר מכן כעוזרו של הרב משולם נהרי.
אלו היו שנים מאוד משמעותיות מבחינתי, הן מבחינת עיצוב התודעה הפוליטית שלי והן מבחינת ההתנסות בהובלת תהליכי עומק, כמו חקיקה, תקציבים, ניהול משברים וכדומה.
לאחר 12 שנים במסדרונות הפוליטיים, הגעתי לנהל את המכללה החרדית אקדמית שהקימה בזמנו עדינה בר שלום, בתו הבכורה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ושם כבר עסקתי בניהול באופן ישיר עם התמודדות עם גורמי ממשל, פרסום, שיווק ומכירות, וניהול כוח אדם.
העבודה במכללה הייתה פרק מפואר ברזומה שלי. קיבלתי את המכללה עם כ-600 סטודנטיות, ולאחר קצת יותר משלש שנים החזרתי אותה עם פי שלושה יותר, עם מסלולי לימוד רבים לגברים ולנשים - ועם פריצת דרך משמעותית בפתיחת מסלול ללימודי פסיכולוגיה למגזר החרדי, מסלול שהיה ונשאר נדרש ונצרך ביותר לחברה ולקהילה החרדית.
בעניין הזה ראיתי גם מה זאת ראיה והנהגה של גדול הדור. צריך להבין שלימודי פסיכולוגיה הם התנגשות חזיתית עם תפיסת העולם וההשקפה החרדית הקלאסית. כל מה שלמדנו שאסור אפילו להעלות על בדל המחשבה, הופך בפסיכולוגיה להיות חלק מתוכנית הלימודים, מדטרמנזים, תורת הנפש של פרויד ועוד ועוד.
גדלות המחשבה בהתגלמותה. הרב עובדיה זצ"ל. צילום: אורי לנץ, פלאש90
כשבאנו אל הרב עובדיה והצגנו בפניו את הבעייתיות שבלימודים האלו ואת הסירוב של אוניברסיטת באר שבע לשנות פסיק מתוכנית הלימודים, אמר הרב שאסור לנו לשנות כלום, כי אחרת הבוגרים ייתפסו כפחות מקצועיים ולא ישיגו את המטרה שעבורה נפתח המסלול הזה.
אבל במקביל, הציג תוכנית גאונית. במו-ידיו נתן לנו רשימה של ספרים ופרקים בתורת הנפש היהודית של הרמח"ל והרד"ק ואמר לנו להוסיף אותם לתוכנית הלימודים, ככה שבוגר במסלול החרדי יצא עם עושר אינטלקטואלי ואקדמי גדול יותר מזה שסטודנט אחר יוצא. אבל יותר חשוב, תהיה לו את מערכת הכלים להתמודד עם התכנים שאינם עולים בקנה אחד עם הלך המחשבה היהודי-תורני. גדלות המחשבה בהתגלמותה.
לאחר מכן נקראתי לנהל את תנועת 'טוב' שנולדה מבית היוצר של פא"י ההיסטורית והכוונה היתה לייצר מסגרת תומכת לחרדים שרוצים להשתלב בעולמות האקדמיה, התעסוקה, ההכשרות המקצועיות ובחיי המעשה בכלל.
כנראה שהתנועה קצת הקדימה את עצמה ולצערי היא לא ממש השיגה את המטרות שלה.
מה קרה שהנחת את הפרק הפוליטי מאחוריך?
כפי שאמרתי, הפרק הפוליטי שלי היה מאתגר ומעצב כאחד, אבל - ואני חייב להיות גלוי - מהרגע שהבנתי שבמסגרת ש"ס הייתי יכול לפעול רק במסלול מסוים, תחת התניות מסוימות, בלי יכולת להביא לידי ביטוי את תפיסות העולם שלי ובלי להביא לידי ביטוי את המוטיבציה האישית שלי, הבנתי שעדיף לי לוותר על 'הכבוד' ולעבור לעולמות שבהם באמת אוכל להשפיע ולהנות.
איך הגעת אל עולם התקשורת? איפה התחלת? מי קלט אותך?
באופן בלתי צפוי קיבלתי יום אחד טלפון מאיש שלא הכרתי בשם צבי עמר... הוא אמר לי שקיבל המלצה עליי מיו"ר ש"ס דאז אלי ישי, והציע לי להיות מנכ"ל של תחנת הרדיו 'קול ברמה' ומאז במשך 11 שנים אני כאן.
המצחיק הוא שכשרבי צבי עמר - ומבחינתי הוא באמת רבי אלופי ומיודעי - הציע לי למנכל את הרדיו, לא הבנתי מה בדיוק יש לנהל ברדיו... חשבתי שבאים שדרנים, מדברים והולכים. ואם לומר את האמת, גם היום, 11 שנים אחרי, אני עדיין לומד כל יום תהליכי ניהול שלא הייתי יכול ללמוד בשום מקום אחר.
אבל בעיקר מה שמחזיק אותי ברדיו זו ההבנה עד כמה הרדיו משפיע על חייהם של המאזינים. זה דבר שלא הייתי מודע אליו לפני שהגעתי לרדיו, ואם יש משהו שהוא כמו חמצן בשבילי בעבודה - זו ההרגשה שאנחנו עושים כאן דבר שאמנם אין לו ממשיות, כי אלו רק מילים שנעלמות מיד אחרי שיצאו לאוויר העולם, אבל יש לו השפעה עצומה על עולמם של המאזינים, על תחושת השייכות שלהם, על תחושת ההכרה והערכה שהם מקבלים דרך הרדיו לעולם הערכים שלהם, במיוחד במיוחד בתקופה שבה אנו חיים כעת.
לפני שאנחנו מתקדמים. ספר בקצרה על רבי צבי. נדמה לי שהציבור לא ממש מכיר אותו... מה הוביל אותו להקים את 'קול ברמה'?
רבי צבי עמר הוא אדם סופר מיוחד, רב-גוונים ובעל עמוד שדרה יוצא-דופן. הוא זה שקלט אותי לרדיו והוא זה שמעניק לי את חופש הפעולה המיוחד שממנו אני נהנה כל-כך.
לא כבוד, לא יוקרה. רבי צבי עמר (משמאל). צילום: באדיבות
רבי צבי הוא ראש הקהילות היהודיות בדרום צרפת, יהודי שחי את ישראל ברמ"ח אבריו ושס"ה גדיו, נמצא כאן לפחות פעם בחודש ולפעמים למספר שבועות ואף יותר. הוא נכנס לעסקי הרדיו אך ורק בגלל בקשתו של הרב עובדיה זצ"ל להתמודד על המכרז שפורסם באותם ימים, כדי להפוך את הרדיו למה שהרב הגדיר "הישיבה הגדולה ביותר בתבל".
מבחינתו של צבי עמר כל האמצעים הם רק אמצעים להשיג את המטרה הזאת. לא כבוד, לא יוקרה, לא רווח כלכלי, רק הפצת תורה, מסורת ושמחה - ומזה הוא גוזר את צורת היחסים המיוחדת שביני כמנכ"ל לבינו כבעלים, צורה שאני חושב שרבים יכולים וצריכים להתקנא בה, כשהבעלים מתווה את מטרת-העל של התחנה, כפי שאמרתי, אבל מותיר את האחריות והסמכות בידי צוות ההנהלה של הרדיו ובידי.
זה דורש הרבה בגרות ואחריות מצידו כבעלים, אבל מעניק רוח גבית לעובדים ולי כשהם מבינים שאין התערבות ממניעים זרים בניהול השוטף של התחנה, ובוודאי לא בתכנים שמשודרים בה. אני מאחל לכל מנכ"ל - בעלים ונציג בעלים כמו שיש לי.
מה הם, בעצם, הכישורים שנדרשים ממנכ"ל טוב של תחנת רדיו?
פעם הגדרתי את תפקידי העיקרי כמנכ"ל של תחנת רדיו - להעמיד ולאזן את סך הכוחות הפועלים על התחנה באיזון שווה, כמו מספר מוטות המונחים על קצה מחט, כשכל אחד מהם מושך לכיוונו. אם זה הכוח הפוליטי, אם זה הכוח הכלכלי, אם זה כוח התחרות, אם זה כוח הפרסום, אם זה אנשי הציבור, אם זה הרגולציה והחוק.
וככה מנכ"ל של רדיו נמצא על קצה המחט וצריך להחזיק את כל המוטות המונחים עליה, שאף אחד מהם לא יטה יתר על המידה וישנה וישבש את האיזון הנדרש.
כל זה, כמובן, לצד חמשת התפקידים והמשימות המסורתיות בתפקיד המנכ"ל שאני קורא להם 'היד הנעלמה' של החברה: ניהול תקציב, ניהול תחרות, ניהול התוכן, ניהול ופיתוח האסטרטגיה לעתיד - ומעל כולם ניהול כוח האדם, שבעידן שבו אנו חיים זו הפכה למשימה שבולעת הכי הרבה זמן כוח ומשאבים של המנכ"ל.
איך זה עובד בתחנת רדיו? המנכ"ל הוא גם העורך הראשי?
נכון, ברדיו המנכ"ל הוא גם העורך הראשי ותחת האחריות שלי נמצא כל תחום התוכן, לוח המשדרים, האירועים והיוזמות של שתי התחנות שלנו - 'קול ברמה' ו'קול פליי', אבל כמובן שיש לנו עובדים מצוינים ומוכשרים שהסמכות והאחריות היומיומית היא שלהם. אם זה ישראל כהן ב'קול ברמה', גבי כץ ב'קול פליי', יעקב גרודקה באקטואליה ובחדשות, עוייזר דרוק במגזין הנפלא שלנו, ולצידם צוות של עורכים ואחראי תוכן ומוזיקה מוכשרים.
מי, בעצם, קובע אילו תוכניות ישודרו? איך בכלל מתבצע ההליך של השקת תכנית חדשה עם בחירת מגיש או שניים?
אני מאמין בתשועה ברוב יועץ. מדי יום ראשון מתקיימת ישיבת צוות של כל הנהלת הרדיו ושם עולים רעיונות שונים, גם לתחום התוכן וגם לתחום הניהול השוטף. אני מאמין ומחזיק בדעה שאני המבין הכי פחות בולט בתחומי התוכן וכמעט כל החלטות התוכן מגיעות מהנהלים הישירים. כל אחד בתחומו.
אבל אני רוצה לומר לך עוד משהו - ויש בו מסר לכל עובד בכלל. עשרות פעמים, ואני לא מגזים, עשרות פעמים עובדים הגיעו אליי עם רעיונות לתוכניות, למיזמים, לשידורים מיוחדים, לפינות תוכן, לתחרויות, ואני שומע אותם וכשהם יוצאים מהחדר שלי אני תופס את הראש ואומר לעצמי "איך לא חשבת על זה קודם?"
עם רבי צבי עמר, באירוע של הרדיו. צילום: באדיבות
ואני אומר לכל עובד בכל תחום ובכל סיטואציה, קח יוזמה, תעשה צעד, תביע את עצמך, תציע הצעות - וברוב המקרים אתה תגלה שבמקום לשבת בחדר ולתהות או לכעוס למה לא עושים ככה ולמה לא מציעים לך ככה, אתה פתאום תגלה שלא כל החכמה נמצאת בחדר של המנכ"ל, והעצה והרעיון שלך, דווקא כמי שעושה את העובדה בשטח, שווה לחברה ולמקום העבודה זהב.
איך אתה יודע האם תכנית מצליחה או שהיא פלופ עגום?
חחחחח. זאת אחת התעלומות הגדולות בתחום הרדיו, שלוקח לך זמן של שבועות ולפעמים חודשים עד שאתה מגלה אם מה שחשבת בישיבת התכנון הראשונית, זה באמת מה שמדבר למאזינים או שפשוט יריתי לכיוון מזרח והמאזינים בסוף מערב.
גם כאן, כמובן, מי שלא עושה לא טועה ועדיף תמיד לנסות מאשר לשקוט על השמרים, אבל - וזה אבל גדול - לעצם הרעיון לתוכנית, או אפילו לשעה או למסגרת שבה היא תשודר, יש הרבה פחות השפעה מאשר לתשוקה של אלו שעובדים בה.
מניסיוני האישי, התשוקה, הלהט והרעב להצלחה של העובד הם הגורמים מספר אחת בהוצאה של כל רעיון מהכח אל הפועל. הרבה יותר משם מפורסם, הרבה יותר מניסיון של שנים, הרבה יותר מהמעטפת החיצונית שאנחנו רואים.
תוכניות מצליחות - מצליחות בגלל תשוקה והתמדה.
כמה ארוך החבל שאתה משחרר עד שאתה גוזר את עתידה של תכנית?
תראה, כאן באמת נדרש אורך רוח שמגיע עם הזמן כמנהל. לתוכנית רדיו נדרש זמן להתקבע בתודעה של המאזינים, נדרש לה תקופת הבשלה עד שהמגיש, העורך, המפיק והטכנאי, מגיעים למתכון הנכון לה. יש תוכניות שזה יכול לקחת חודשיים ויש כאלו שאחרי שנה אתה עדיין נמצא איתן בתהליכי בניה.
מנסיוני למדתי שלא תמיד נכון להתעקש להחזיק תוכנית וצוות שלא עובד בהרמוניה. אבל מאידך למדתי, שאין זבנג וגמרנו, לתוכניות רדיו נדרשת סבלנות מצד העובדים, מצד ההנהלה ובעיקר מצד המאזינים.
וכמו שאמרתי קודם הגורם המשפיע ביותר על ההצלחה הוא הלהט, התשוקה והלב שהעובדים שמים בכל תוכנית.
בחודשים האחרונים אתה מגיש תוכנית מוזיקלית חדשה עם מבט אישי על אירועי השבוע. איך זה נולד?
אני 11 שנים ברדיו ועד עכשיו די התחמקתי מלהגיש תוכנית ואפילו מלהתארח בתוכניות קיימות. חשבתי שזה עלול ליצור אי נוחות בקרב המאזינים ובקרב העובדים, כאילו לקחתי לעצמי רצועת שידור רק מכוח תפקידי כמנכ"ל ולא בגלל שאני ראוי לזה או שבאמת יש לי מה "למכור".
אבל עם השנים ועם ההבנה שדווקא בגלל שאני עומד בראש המערכת, אין לי את הפריוולגיה לא להשקיע או חלילה לזלזל בתוכנית. החלטתי לקפוץ למים הקרים ולהתחיל לשדר בתחנת 'קול פליי' בכל יום שישי בשעה תשע בבוקר, תוכנית שנקראת "בסוף מעשה מנגינה תחילה", תוכנית שמשלבת מחשבות והרהורים על השבוע שהיה, עם הרבה מוזיקה טובה.
דבר אחד אני יכול לומר לך אחרי הניסיון הקצר שלי בהגשה ברדיו. אני היום מבין מה זה החיידק הזה שנקרא מיקרופון...
תשועה ברוב יועץ. תחנת רדיו קול ברמה. צילום: באדיבות
מה הבידול בין תחנות הרדיו 'קול ברמה', 'קול חי', ו'כאן מורשת'? מה מייחד את 'קול ברמה'? זה רדיו עם אורונטציה ספרדית?
קודם כל חשוב לי לומר, וזה לא מהשפה ולחוץ, שכל התחנות טובות וכולן משרתות קהל מאזינים שצמא לשמוע אותן ואני לא פעם לומד ומחכים ממה שהקולגות שלנו עושים.
יחד עם זאת, ל'קול ברמה' יש מקום מיוחד בתחושת השייכות שהיא מעניקה למאזינים שלה. אנחנו לא מרגישים שאנחנו משדרים מאיזה מגדל שן בחדר סגור, לפי תפיסות העולם והתחושות האישיות שלנו. התפיסה ברדיו היא שהוא לא שייך לבעלים אלא למאזינים. הם אלו שקובעים מה נכון להם לשמוע.
אנחנו מקבלים כל שבוע עשרות פניות של עצות, הצעות וגם תלונות ממאזינים - ואני אומר לכל העובדים: הם הבוסים האמיתיים שלנו ואין לנו שום פריוולגיה לדלג על שום הערה או הארה שלהם.
גם מבחינה פיזית, הרדיו משדר כ-150 שידורי חוץ בשנה, כשהמטרה שלהם היא לפגוש את המאזינים שלנו באופן בלתי אמצעי ולהעניק להם את אותה תחושת שייכות.
זה בכלל לא נדיר שיגיעו לכאן עוגות יום הולדת או סתם פינוקים, מאפים ושוקולדים ממאזינים לשדרנים, רק כי הם מרגישים שזה הבית שלהם.
דרך אגב, הערך המוסף הבולט של רדיו 'קול ברמה' שהוא ההנעה לפעולה בפרסום, נובע כפועל יוצא של אותה תחושת שייכות. ברגע שהמאזין יודע ומרגיש שהוא חשוב למערכת והדעה שלו נחשבת והוא יכול להאיר ולהעיר על פרסומת כזו אחר אחרת או על שידור כזה או אחר, הרי שברגע שאתה מפרסם משהו, יוזם אירוע מוזיקאלי או אחר, קורא למאזינים להגיע למקום מסוים - ההיענות היא בלתי נתפסת, כי הרדיו בעצם הוא שלי, של המאזין. וזה ההבדל הדרמטי ביותר ביננו לבין התחנות האחרות שהזכרת.
היו שנים ששררה עוינות בין 'קול ברמה' לש"ס. יצאו נגדכם בחריפות, כולל רבני ש"ס. איך מתמודדים עם מאבק כזה?
"איל פאת מת", אומרים בערבית. מה שהיה - מת, ובאמת שאני לא חי את העבר. אכן היו לנו חמש שנים של מאבק מיותר עם תנועת ש"ס. מאבק שהתחיל לקראת בחירות 2015, כשאלי ישי הכריז על כוונתו להתמודד מול תנועת ש"ס ובאופן אוטומטי בגלל ההכרות והחברות שלו עם צבי עמאר הבעלים, היו מי שחשבו שזה ישפיע על תוכן השידורים ברדיו.
אבל כמו שהסברתי לך, לצבי עמאר יש מדיניות ניהולית אחת בתור בעלים והיא לאפשר לרדיו לעשות את הכי טוב עבור ההצלחה שלו. לצערי הרב, למרות עשרות נסיונות שעשיתי בזמנו להסביר לגורמים בש"ס שאין ולא יכולה להיות לנו שום התנגדות עקרונית לתנועה או לעומד בראשה, היו גורמים שהיה נוח להם להציג אותנו כחלק "מהאוייב" הפוליטי של אותה תקופה ולקדש נגדנו מלחמה.
אנחנו מעולם לא החרמנו את ש"ס ולא אף אחד מטעמה, אנחנו מעולם לא קידשנו נגדה מלחמה וזה גם היה חסר הגיון, כיוון שרובם של המאזינים הם מאזינים חרדים או מצביעי ש"ס, אז איך בדיוק נצא ונלחם נגדם?
אבל חז"ל אמרו שהאהבה מקלקלת את השורה אז שנאה על אחת כמה וכמה, והפילוג הגדול שהיה אז בעבע וגרם נזק לכל הצדדים, בלי שהיה לו שום הגיון.
אמנם נכון שמי שיבדוק יראה, שלא הרבה חברי כנסת ואישי ציבור מטעם ש"ס עלו לראיונות ב'קול ברמה' באותה תקופה, אבל זה ברור שזה נבע מאותו חרם מיותר שהחליט עליו מי שהחליט ולא מסיבות מצודקות או הגיוניות.
איימו עליך בכל התקופה הזו?
באופן עקרוני אני לא אדם שחי בסובלנות עם איומים ונדמה לי שאנשים מבינים את זה, ומשתדלים לא להגיע לפינות מיותרות כאלו. ברור שרדיו מחזיק הרבה כוח כלכלי, פוליטי ואפילו רבני, והיה מאמץ גדול לפגוע בנו בכל אחד מהמישורים האלו. אבל עובדה היא שהרדיו שרד, הצליח ושגשג ועבר גם הטראומה הזאת.
כולם מתחבקים עם כולם. דרעי. צילום: אריה ליב אברהמס, פלאש90
את ההצלחה הזו אני זוקף בראש ובראשונה לעובדה שבאמת ובתמים לא הייתה שום מדיניות מכוונת בתחנה נגד ש"ס או נגד אישיות כזו או אחרת, שדרך אגב רובם ככולם היו ונותרו חברים שלי עוד מתקופת עבודתי במפלגה.
אבל ההצלחה הזאת עומדת לזכות העובדים שממש כמו המשפט המפורסם "כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים", ככה בדיוק הם עבדו, התנהגו והתנהלו. כול הצוות המוכשר שלנו הבין שזה מאבק לא צודק וזה מאבק על הבית שלהם ועל השם שלהם, והם פשוט הגיעו כל יום למשרדים ועשו את העבודה בשיא המקצועיות, לא יותר לא פחות.
איך התרחשה 'הסולחה'?
לפעמים אני חושב שזה קצת מצחיק ואולי אפילו מעודד. תראה, הריחוק והמאבק הזה, ואני בשום פנים לא קורא לזה מלחמה, כי מלחמה עושים עם אויבים וישתבח שמו יש לנו מספיק אויבים ואף אחד מהם הוא לא מעם ישראל.
בכל אופן, בזמנו המאבק הזה היה נראה הרה-גורל וכזה שלא ניתן לפתור אותו או לגשר על הפערים, והנה בערב אחד אנחנו יושבים במשרד שלי עם יעקב גרודקה, מנהל האקטואליה שלנו, הרב יינון רביב שהיה מקורב למרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל, ומהצד השני יענקי ביכלר שמשמש כיועצו הקרוב של יו"ר ש"ס ואנחנו מדברים ומבינים שאין באמת סיבה לכל הרוח הרעה הזאת.
בהחלטה של רגע אנחנו נוסעים לרחובות, לחתונה שבה התארח צבי עמאר, ומציעים לו לעלות בו במקום לביתו של חכם שלום זצ"ל - והוא בלי היסוס עונה בחיוב בקו השני, כאילו מלאך טוב אומר הן. גם יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי מודיע שהוא מגיע למקום, ואחרי פגישה לבבית של שעה, כולם מתחבקים עם כולם והאמת והשלום אהבו.
וגם כאן למדתי שיעור חשוב ביותר לחיים. קודם כל, גם כשאתה נאבק על משהו שאתה בטוח בצדקתך בו, לעולם אל תעשה לצד השני דברים שאין עליהם השבה, פעולות שהוא לא יוכל לסלוח לך עליהם. אנחנו בסופו של דבר יהודים ותסכים איתי שרוב המאבקים הפוליטיים האלו הם רחוקים מלהיות עניין של חיים ומוות.
ודבר שני שלמדתי, שלעולם אסור לך להתייאש מהשלום. גם אם ניסיתי או ניסו אחרים עשרות פעמים, לפעמים - וכמו שאומר צבי עמר בצרפתית מתגלגלת - אומרים שתן לזמן לעשות את שלו, אבל "גם הזמן צריך זמן". ברגע שאתה חותר למהלך נכון, פשוט תחכה להזדמנות הנכונה והיא תגיע.
לפני קצת יותר משנה התמודדת עם תחקיר על משה גלסנר, מגיש המהדורה המרכזית שהוביל לפרישה שלו. איך מתמודדים עם משבר כזה?
"התחקיר" הזה הוא התגלמות השקר, התיעוב והסיאוב שיש בתקשורת הישראלית. אתה עוסק שנים בתחום התקשורת ואתה בוודאי מכיר את הסטיגמה שהדביקו לתקשורת החרדית שהיא "תקשורת מטעם", שכל מה שעושים ביומונים, בעיתונים ובתחנות הרדיו החרדיות, זה רק "מטעם" המפלגות או העסקנים.
ואני שואל אותך: היום, מי יותר מקצועי מהבחינה הזאת - התקשורת החרדית או זו הכללית? איזה עיתונאים נגועים באג'נדה אישית ופוליטית באופן יותר בוטה, החרדים או אלה שמחשבים את עצמם?
אני מציע לכל הקוראים לעבור על כל כלי התקשורת בישראל ותראו איך באופן אוטומטי אתם יכולים לזהות ולשייך כל כלי לפוליטיקאי הזה או לחבר שלו. עיתונאים שבמשך עשרות שנים הציגו את עצמם כנקיי כפיים וכחסרי אג'נדה התגלו כהכי בוטים והכי לא עניינים והכי פוליטיים, יותר מכל כתב או כלי תקשורת חרדי.
נמצא במקום אחר. משה גלסנר. צילום: מסך, ערוץ כנסת
אז נכון שהחיבור של משה גלסנר לא היה נכון ולא עמד בכללי האתיקה. אבל תפתחו כל מהדורת חדשות כל ערב, תקראו עיתון כל בוקר, ותנסו למצוא איזה כלל אתיקה נשמר בהם.
לכן כל 'העאלק תחקיר' הזה היה צביעות גדולה, שכמובן אפשר היה לפתור באופן ענייני ומקצועי בדרכים אחרות, כמו כל בעיית אתיקה אחרת. אבל מהרגע שזה איתמר בן גביר שמרכז ומלכד סביבו אש תקשורתית, ואותו בעל תחקיר "שמאוד אוהב" את בן גביר קידש נגדו מלחמה, לא היה שום סיכוי להתנהלות עניינית כמו שקורה בעשרות מקרים אחרים.
יש סיכוי שהוא ישוב?
משה הוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה. הוא חד, הוא מבין עניין ויודע להפריד בין עיקר לתפל, אבל הוא נמצא במקום אחר היום מבחינה מקצועית. וכמובן לא אלמן ישראל. יש לנו צוות סופר סופר מקצוען בתחום האקטואליה שכולל את יקי אדמקר, נועם זיגמן, ישראל כהן האגדי, אבי גדלוביץ, נתן משי ויעקב גרודקה, לצד צוות אלוף בעריכה, שאמנם אני משוחד ביחס אליהם, אבל זאת באמת נבחרת האקטואליה הטובה ביותר שיש בתקשורת החרדית היום.
•
אני אשאל כעת, כפי שאני שואל את יתר עמיתך, סידרת שאלות על עיתונות:
מה, לדעתך, השיא של 'קול ברמה'? ההצלחה שאתה גאה בה.
חנוכה תש"פ, בנייני האומה, ירושלים. יזמנו והפקנו סיום ש"ס של 600 זוגות חברותא ביום אחד, הגיעו אנשים מכל רחבי הארץ, מכל שכבות האוכלסייה, מכל הצבעים ומכל הגוונים. הם חולקו לזוגות וכל זוג קיבל כחמישה דפי גמרא, אותם הם למדו מהבוקר עד הערב - שבסופו ערכנו סיום ש"ס מיוחד, מרגש ומפעים, שעד היום אני חש את הזכות שהייתה לי לפעול להצלחתו.
ומה הפלופ שתרצה לשכוח?
נכון שכבר אמרנו שמי שלא עושה לא טועה? אז כן עשיתי וטעיתי ואני מניח שטעיתי לא מעט, אבל הפלופ הגדול כמו שאתה קורא לזה הוא ללא ספק הכניסה שלנו לתחום אתרי החדשות באינטרנט עם הקמת אתר 'אקטואליק. זה היה מהלך שלא היה לו בסיס כלכלי וגם לא צורך מהותי, אבל עיקר הכשלון שלו היה בזה שהתרחקנו בלי שום סיבה מליבת הפעילות שלנו שהיא רדיו.
היום אנחנו מפעילים כמובן שני אתרי אינטרנט, אבל הם בעיקר שיקוף של מה שקורה ברדיו, בסביבה שלו ומאחרי הקלעים. את החדשות השוטפות ויתר התכנים אנחנו מותירים לאלו שזאת ההתמחות שלהם.
מצד שני, וכמעט באותו עניין, אני יכול להצביע על הצלחה אחרת והיא מגזין המוזיקה והתרבות שלנו 'קול פליי מגזין' אותו פתחנו ממש בעיצומה של הקורנה, וכמו שאתה יודע עולם העיתונות המודפסת הולך ונעלם ואנחנו נכנסו אליו בעיניים פקוחות, ואני רוצה לומר לך שבסייעתא דשמיא הצלחנו להביא ערך מוסף לקוראים והמגזין הזה, שחגג לא מזמן חמש שנים, הפך למוצר חובה בקרב צעירים ומשפחות שרוצות לקרוא גם על דברים שמחים ועל עולמות המוזיקה, ולא רק את התכנים הרגילים והקבועים.
מגויס. אריאל דרעי במילואים. צילום: באדיבות
וגם כאן ההצלחה טמונה בלהט של מי שעוסק במגזין החל מצוות הכותבים, המנהל המוזיקאלי יואלי דיקמן, העורך הראשי חנני בלייך, ומנהל הפיתוח העסקי עוייזר דרוק.
ספר על האירוע המשמעותי ביותר של 'קול ברמה'.
צריך לזכור שרדיו חרדי מטיבו ומטבעו מושך אש ומהווה מטרה נוחה לכל מיני ארגונים משונים שמנסים להתגדל על גבו. אני חושב שחלק גדול מהקוראים בוודאי זוכרים את תביעת הענק שהגישו נגד 'קול ברמה' ארגון ׳קולך׳ על כך שבשנת 2009 החליט המנכ״ל דאז, שדרך אגב לא היה אדם חרדי, לא להשמיע נשים ברדיו. תביעת הענק הזאת הייתה על סך 104 מיליון ש״ח. כן כן מה שאתה שומע, מאה וארבעה מליון ש״ח, כאילו מדובר בחברת הייטק בינלאומית.
המשפט הזה נמשך שבע שנים תמימות וזה לא המקום לפרט את מה שעברנו, אבל מנקודת מבטי הוא גילם את כל התחלואים והנגעים שעולם הפרוגרס הביא על העולם בדור האחרון.
בסופו של דבר השופטת כנפי-שטייניץ, שהיום היא שופטת בבית המשפט העליון, אזרה אומץ לחזור ולעמוד על ערכי הבסיס שמובנים לכל אחד מאיתנו ולא ללכת שבי אחרי כל מיני רעיונות תעתועים שהשחיתו את העולם. היא אמנם פסקה לנו לתרום מיליון שקל, סכום שאותו הצענו מלכתחילה, לקידום נשים ולתובעים פסקה סכום פעוט של שלושים אלף שקל על עבודה של שבע שנים.
כאקט של מחאה ואולי גם קצת גיחוך העברנו להם את הסכום הזה בערימת שקים ופחים מלאים מטבעות של חמש אגורות.
מקרה בו חשת סיפוק מיוחד מהעבודה ברדיו.
האמת שהבן שלי, שמכיר את האופי התזזיתי שלי, אמר לי פעם: 'אבא, אתה עובר כל שלש-ארבע שנים עבודה, אבל ברדיו כל יום קורה משהו חדש, אז אתה פטור מהמעברים האלו' - וזאת האמת. הרדיו מספק עשרות אירועים קטנים וגדולים מרגשים משמחים ומפתיעים. אני יכול לספר לך על שניים כאלו מתוך עשרות.
לפני כחמש שנים נכנס אליי למשרד יהודי מבוגר, מבקש לשבת איתי לכמה דקות ומספר סיפור שיכול לקרות רק ב'קול ברמה'. הוא מספר שעבד באבטחה בתעשיה האוירית והיה לו חלום לכתוב ספר תורה. אבל כסף אין. מה עשה אותו יהודי? במשך חמש שנים תמימות - לא להאמין, חמש שנים תמימות - בסיום העבודה היה מסתובב ברחובות וליד מסעדות ואוסף בקבוקים למחזור ועוד שלושים אג׳ ועוד שלושים, עד שגייס 120 אלף שקל. פשוט לא להאמין. הוא בא לרדיו ואמר לי: אתם 'קול ברמה' תקחו את הספר ותעניקו אותו למי שתרצו.
הקמנו ועדת רבנים ופרסמנו במשך שבועיים לגבאים ולסת״ם מתפללים שיגישו בקשה מפורטת, הגיעו מעל ל-1800 בקשות וכולן כולן מרגשות ומיוחדות, עד שבסופו של דבר נבחר בית כנסת בבאר שבע שהוקם לזכרו של לוחם שב״ס שנהרג באסון הכרמל. הפקנו כמובן אירוע הכנסת ספר תורה מאוד מרגש, עם מוזיקה ושידור חי, וכשישבתי שם באירוע אמר לי אותו יהודי: 'חמש שנים עבדתי וטרחתי על הפרוייקט הזה, הכל בעקבות שיעור ששמעתי מהרב עובדיה'.
הסיפור השני גם הוא קשור לספר תורה. עם תחילת המלחמה האחרונה התגייסתי למילואים ואני והמפקד שלי, סגן אלוף הרב משה קינן, התחלנו לשים לב שגדודים שלמים מתלוננים שהם נכנסים לעזה ואין להם ספר תורה.
בו במקום התחלנו בפרסום בתוכנית חידודון של עמי מיימון - ואשריכם ישראל, בתוך שעתיים התקשרו מעל שלושים איש שמוכנים לתרום ספר תורה לחיילים.
שלושים תורמים. אריאל דרעי עם ספר התורה. צילום: באדיבות
המעניין הוא שאחרי השגנו את הכמות שרצינו, הייתי צריך להתווכח ולהצטדק עם מאזינים למה הם לא זכו לתרום את הספר שלהם.
אנקדוטה מיוחדת מהשנים בהן אתה ברדיו.
אתה יודע שברדיו, בוודאי ברדיו חרדי, מחלקים לא מעט פרסים למאזינים, ואם אמרתי קודם שהיתרון והערך המוסף של 'קול ברמה' זה החיבור למאזינים - אז חלוקת פרסים היא החלק המרגש של זה. מנהלת המשרד שלנו מחלקת לפעמים מעל ל-500 פרסים בחודש. זה יכול להיות חולצה או עניבה וזה יכול להיות מערכת ריהוט לבית או שיפוץ של מטבח.
יום אחד היא מכניסה לחדרי אברך חסידי ומספרת לי שהוא זכה באחת מתוכניות הרדיו בטבעת יהלום יוקרתית והגיע למשרד לקבלה. והוא מספר לי, שהוא בלשון המעטה, לא משופע ביכולות כלכליות, וכל ערב חג ליבו נחמץ שהוא לא יכול לקיים את ההלכה לשמח את אשתו ברגל בתכשיט נאה, וכשהוא שמע על התחרות התורנית שהתקיימה ברדיו ועל הפרס שניתן בצידה, אותה טבעת יוקרתית - החליט שיהי מה והוא יהיה זה שיזכה בה.
האברך הזה ישב שבועות שלמים וחרש את החומר, עלה שלב אחרי שלב, עד שהצליח לשמח את אשתו ברגל. אותי זה ריגש.
מי הקולגה/שדרן/מגיש או מנכ"ל שאתה הכי מעריך?
כמו שאמרתי קודם, עולם התקשורת הכללי עבר בשנים האחרונות מהפכה שלימה לרעה. אין דין ואין דיין, אין גבול כמעט שלא נחצה ואין קו ענייני שאתה יכול לסמוך עליו, כמו שלפחות חשבנו לפני עשר-עשרים שנה.
יחד עם זאת, אני חושב שהעיתונאי קלמן ליבסקינד מצליח בתפקידיו השונים, הן כמגיש והן ככותב ועכשיו כעורך, לחזור לתפקידי הבסיס של עיתונאי, ובראש ובראשונה לבסס את מה שאתה כותב על עובדות והצלבות נתונים ועדויות.
היום אתה יכול לקרוא ולשמוע פרשנים צבאיים או מדיניים ובוודאי פוליטיים ש-95 אחוז מהדיווח שלהם זה פשוט סוג של משאלת לב, בלי ביסוס עובדתי, בלי נקודת ביקורת, בלי טיפת אובייקטיביות.
מבחינת קולגות ניהוליות, ודווקא בגלל שאני מבין ויודע על בשרי כמה מורכב לנהל כלי תקשורת, אני חושב שיש הרבה אנשים שעושים עבודה נפלאה. אבל באופן אישי יש לי הערכה גדולה למנכ״ל עיתון משפחה יהודה נחשוני, שמחזיק אמפריה תקשורתית ועושה את זה בשקט, בתבונה ובהתמדה. אני בטוח שלאביו העיתונאי יצחק נחשוני ז״ל יש זכויות יסוד בעבודה שלו.
איזה פוליטיקאי חרדי אתה הכי מחבב?
אתה עכשיו מסבך אותי בכוח. תראה, יש לי הרבה פוליטיקאים חרדים ושאינם, שהם חברים ברמה האישית. לחלקם הגדול יש לי גם הכרת הטוב, אבל דווקא לאחד שאני כמובן מוקיר ומעריך, אבל לא נמצא איתו בקשר יומיומי יש הערכה מיוחדת לאיש ולאישיות - וזה הרב אורי מקלב, שבעיניי הוא התגלמות הפוליטיקאי משרת הציבור.
•
אתה מביע בתוכניתך את דעותיך, המקוריות אני חייב לציין. לאן לדעתך אנחנו הולכים? העולם החרדי בעוד 20 שנה - אז הוא יהיה כפול - יהיה זהה לזה של היום?
הרבה שנים עסקתי בתחום של תעסוקת חרדים, אקדמיה ושילוב חרדים במסגרות השונות. אין ספק שהציבור החרדי נמצא בתנופה עצומה בהרבה מאוד מישורים והוא עוד ימשיך לצמוח, גם מבחינה דמוגרפית גם מבחינת ההשפעה ומבחינה כלכלית בשנים הבאות.
לצד זה, יש אצלנו מספר בעיות עומק קרדניאליות שמחייבות שינויי תפיסה מהותיים, ואני חייב לומר את דעתי שיתכן שהיא לא פופולארית, אבל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. יש מקרים שנחוצה התערבות חיצונית ממשלתית או אחרת, כדי להבריא את הנדרש והדברים מקבלים משנה תוקף דווקא בגלל שכמו שהצגת בשאלה הציבור החרדי הולך וצומח ברוך ה', וחלקו היחסי באוכלוסייה ובעיקר השונות וההבדלים שבתוכו הולכים ומתעצמים - והם מחייבים שינויי עומק.
תרומה לחברה. חיילי חטיבת 'חשמונאים'. צילום: דוצ
אני אפתיע אותך ואומר שלא תמיד השינויים האלו כואבים. הם רק נראים מפחידים מרחוק.
איך, לדעתך, תסתיים סאגת גיוס החרדים?
לפני כשלשה חודשים, בעיצומה של סערת הגיוס ורגעים לפני פרישת המפלגות החרדיות מהממשלה, שלחתי לרב אריה דרעי הודעת סמס ארוכה ומפורטת, בה פירטתי מה לדעתי צריך להיות הכיוון דווקא שלו כיו"ר ש"ס ביחס לגיוס של אלו שאינם לומדים בישיבות.
המצב היום, שאברך משי שכל-כולו שקוע בלימוד, שהוא ורעייתו נאבקים ביוקר המחיה כדי לשרוד פשוטו כמשמעו ולקיים בית של תורה - והוא עומד באותה שורה ובאותו מעמד, כמו מי שעזב ולעיתים גם בעט בעולם הישיבות, שכבר אין ממנו שום ריח שלו תורה - הוא דבר לא הגיוני ולא נורמלי.
לא יתכן שהמכנה המשותף בניהם הוא רק הפטור מגיוס והיחס הבוטה והאלים של המדינה בביטול הזכויות והגבלת החופש, כשאחד הוא גולת הכותרת של הציבור החרדי והשני כבר הרחק ממנה.
ולכן, לדעתי הלא קובעת, כמובן שהפוליטיקאים החרדים צריכים להוביל מהלך שמצד אחד הופך את בני הישיבות והאברכים שבאמת לומדים לגולת הכותרת של העם היהודי, אם זה ביחס של המדינה אליהם, אם זה בתקציבים, אם זה בפישוט תהליכים.
ומצד שני, מי שלא לומד, לחייב אותו לפנות למסלולים של תרומה לחברה, של לימודים, של תעסוקה, של רכישת כלים להשתלבות בחיי עולם.
אבל אגיד לך עוד דבר שכתבתי לרב דרעי באותה הודעה, ואני מרשה לעצמי לומר את זה דווקא כיוצא עדות המזרח, דווקא כמי שהגיע מהפריפריה של הפריפריה, ודווקא כמי שהיה בתוך תוכי עולם התורה ויצא מהישיבה: אסור לנו לפחד שאת אותן 'מכסות גיוס' ימלאו בני עדות המזרח ותושבי הפריפריה.
ההיפך הוא הנכון. צריך להסתכל על האמת ולומר אותה בגלוי. אתה יודע מה המכנה המשותף לתוכניות 'קודקוד', הדסים, אופק כחול, בינה בירוק, ישיבות חרדיות תיכוניות, ישיבות הסדר חרדיות, מסלולי הממ"ח ועוד עשרות פרוייקטים דומים? רובם ככולכם נוצרו על ידי אשכנזים, ליטאים בוגרי ישיבות, ורוב רובם של אלו שלוקחים בהם חלק הם אותו פלח אוכלוסיה בדיוק.
באותו זמן שהעסקנים הספרדים חוששים מה יגידו עליהם ומה תהיה הסטיגמה שתדבק בהם, הבחורים הספרדים נופלים בין הכיסאות, וכמו שאומרים ביידיש 'נישט אהין, נישט אהער', הם לא פה ולא שם.
צא לערי הפריפריה, צא לנתיבות, מגדל העמק, טבריה, אופקים ודימונה, ותראה את אותם בחורים שלצערנו נפלטו מעולם הישיבות ואין להם עתיד ולא תקווה ולא חלום. אין להם יד מכוונת שתאמר להם: אתם אמנם לא בישיבה, אבל אתם חלק מהעולם החרדי. אנחנו נכוון אתכם למסלולי היוקרה האלו מלכתחילה, אנחנו נכוון אתכם ללימודי מקצוע מכובד, לשאיפות, לפסגה, להובלת מיזמים, לפרנסה בכבוד.
המשימה העליונה היום, לדעתי, היא לייצר ולבנות עולם של "בעלי בתים" מזרחי, בדיוק כפי שקיים בקרב בוגרי הישיבות החרדיות האשכנזיות. גם הם כבר לא חלק מהישיבה, אבל עדיין הם מרגישים חלק, בלבוש, ביחס, בהתנהלות, בפרנסה בכבוד.
בזמן הזה שהעסקונה המזרחית מפחדת וחוששת מה יגידו עליה האחים האשכנזים, נפתחים עוד ועוד מסלולים ועוד ועוד מסגרות לבוגרי הישיבות הליטאיות ובוגרות הסמינרים החרדים, והבחור הספרדי כמו עומד בתחנת רכבת ולא רק שפספס את הרכבת אלא מסתבר לו שהתחנה כבר לא עומדת שם שנים...
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
