ימי ביניים חדשים
אפשר להסתכל על התפתחות התרבות האנושית כעל סיפור אבולוציוני עם תפניות מפתיעות בעלילה. הנה כי כן, בשעה שחשבנו שהעולם נעשה לכפר גדול וחזון אחרית המלחמות בפתח – הגיע האסלאם הקיצוני ופוצץ את החגיגה. לא רק שהגלובליזציה תקועה, אלא שהקיצוניות מתרחבת, וענני מלחמה עולמית מתקדרים באופק.
האם האנושות בדרך לפניית פרסה? לא בהכרח. סוציולוגיה היא כמו תצלום אוויר. מרום טיסה נמוך תופעת דאעש ודומיו מבשרת רעות. אבל מתצפית גבוהה יותר, שתופסת את כלל המרחב ההיסטורי, יש מקום לאופטימיות.
דאעש אינו חריג בנוף האסלאם הפונדמנטליסטי. אפילו עריפת הראשים המזוויעה אינה פשע יוצא דופן בחברות הללו וגם לא הקיצוני ביותר. הרי בשם אללה נטבחו בשנים האחרונות באכזריות מיליוני בני אדם. המערב אטם אוזניים ועצם עיניים לא רק לנוכח הטרור האסלאמי והאלימות השבטית, אלא גם מול רמיסת זכויות האדם של הדיקטטורות הערביות.
ואז הגיע האינטרנט המהיר והוציא את הרוע המאיים לאוויר הדיגיטלי. שלושה קטעי וידאו מקפיאי דם יצרו אפקט רגשי וסמלי, שאלף דיווחים חדשותיים לא הצליחו לייצר. כשהאמת מוטחת בפנים, מתחילות להישאל שאלות שטואטאו עד כה מתחת למסך הצביעות, האינטרסים הכלכליים והתקינות הפוליטית.
במלחמתו הרצחנית באחיו “הכופרים” מעמיד דאעש מראה גם לאומות המוסלמיות. בעתיד הלא רחוק יתחילו אצלן לתהות על קנקנה של הקנאות הדתית ויתפתח תהליך הדרגתי של התפכחות. הקנאות הדתית היא מפלצת עם שעון מתקתק של הרס עצמי וסופה לאבד את עצמה לדעת. כבר היום, בתוך הכאוס המדברי, מתחילה תזוזה טקטונית.
קנאי הדת המוסלמים באסיה ובאפריקה החלו לשגשג בין השאר משום שהם מציבים אלטרנטיבה אידיאולוגית ל”תיאולוגית החופש” המערבית שהולכת ומקצינה. הצרכנות הבולמית, החומרנות המשעבדת, הרדיפה אחר כסף, הנהנתנות הנרקיסיסטית, פולחן היחיד, השטחיות וההטפשה התקשורתית, התחרות הכלכלית הפראית, הסגידה ליופי חיצוני, העדר הגבולות והפלורליזם המוגזם – כל אלה מחלישים את הדמוקרטיה “הלבנה” ומערערים את תדמיתה.
אפשר לשער אפוא שהמתקפה על העולם החילוני תביא את המערב לשאול שאלות קשות גם על עצמו. כדי שהגלובליזציה תמשיך להתפתח, לא מספיק להביס את האויבים מחוץ. דרוש במקביל בדק בית פנימי ותיקון עיוותים ערכיים מצטברים.
אז מה יהיה? להערכתי צפויה לנו בזמן הקרוב תקופה לא קלה של “ימי ביניים”, שבסופה יופיע הרנסאנס. כמה זמן ימשך תהליך המעבר? למרבה הצער, את התשובה לשאלה הזאת הסוציולוגיה לא יכולה לספק.
עוז אלמוג, פרופסור לסוציולוגיה, מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה
תגובות
אין תגובות