
הלילה, בשתיים לפנות בוקר, ערך איש התקשורת ינון מגל ראיון מעורר השראה בוואטסאפ, עם חנוך, החרדי בן 36, נשוי ואב לארבעה, שהיה הראשון להסתער על המחבלים בפיגוע הרצחני בצומת רמות בירושלים. במעשיו הוא חד משמעית הציל נפשות.
חנוך: היי ינון, הבוקר שהתקשרת, הייתי בחקירה. אני לא מעוניין להתראיין בתקשורת, אבל מוכן לשתף פרטים על הקרב בפיגוע במידה ותרצה. אני הבחור עם החולצה הלבנה שרואים בסרטונים. אחרי החקירה התפנתי לבית חולים.
הבחור - י', האברך החרדי שהתראיין בכלי התקשורת, זה בחור שהגיע שני למקום, אחרי שכבר ניהלתי מול שני המחבלים, קרב לבד במשך כחצי דקה.
תיעוד בלעדי מהפיגוע | המחבלים רצים עם רובים שלופים: אזרח חיסל אותם בירי - צפו ברגעי האימה@BittonRosen pic.twitter.com/EnHZ4uTT3q
— C14 (@C14_news) September 8, 2025
אתה לא רוצה להתראיין?
חנוך: לא, אני גם עובד ב&₪^₪ ולא מעוניין לפרסם את עצמי.
רוצה לכתוב לי משהו שאפרסם?
חנוך: בשמחה. חיכיתי בתחנה לאוטובוס, ופתאום אני שומע יריה בודדת, והמוח סירב להאמין שזה פיגוע, ומיד לאחר מכן היה צרור יריות ועשרות אנשים - אני לא מגזים התחנה הייתה מפוצצת באנשים- רצים לעברי בצעקות. בגלל שלא זיהיתי אם היורים ביניהם, שלפתי את הנשק ורצתי לכביש, תוך כדי שאני מתקדם בזהירות ובוחן את האנשים שרצים. לאחר ששמעתי יריות נוספות מאחורי האוטובוס שהסתיר לי את שדה הראיה, חתרתי למגע ומצאתי את עצמי מול שני מחבלים שמבצעים וידוא הריגה באנשים ששכבו על הרצפה.
התחלתי לירות לכיוונם, מה שלמעשה הציל כמה מהפצועים ששכבו לידם כי הם החזירו לעברי אש, פשוט עמדנו אחד מול השני וירינו…
אחרי כמה שניות קפצתי לתוך האוטובוס לתפוס מחסה כי ראיתי שיש להם נשק ארוך והייתי רק עם מחסנית אחת ואף אחד לא בא לעזור. תוך כדי שאני מבצע ירי לעברם, זיהיתי שהם מנסים לברוח, אז הרשתי לעצמי לחזור לאחורי האוטובוס, שם הצטרף אלי הבחור השני שעזר לי לרדוף אחריהם, ובהמשך הגיע גם חייל מחשמונאים.
אבל האמת שאני לא יודע איך יצאתי משם בחיים, ולא יודע איך היה לי אומץ להכנס איתם לקרב יריות לבד.
מרשים מאוד.
חנוך: כן, ראיתי בסרטונים...
בן כמה אתה?
חנוך: 36 נשוי פלוס 4 ילדים, מרמות ב, הייתי בדרך לעבודה.
אז אתה לא אברך.
חנוך: הייתי אברך עד לפני כמה שנים. יש בלבול קצת בתקשורת. הבחור שהצטרף אלי עם הכובע והחליפה הוא אברך.
ואיך זה שיש לך אקדח?
חנוך: מיד אחרי תחילת המלחמה הוצאתי רישיון.
איך נתנו לך רשיון?
חנוך: רמות נחשבת לאזור מסוכן. לא זוכר בדיוק את ההגדרה המדוייקת.
יש לך איזו הכשרה?
חנוך: לא, אדם רגיל מהשורה לא החזקתי לפני נשק אף פעם.
לא עשית צבא?
חנוך: לא.
אז מאיפה היה לך את האומץ להסתער קדימה לכיוון המחבלים?
חנוך: לא יודע, בשבריר שניה שעבר לי בראש לברוח הנשק כבר היה שלוף והלכתי קדימה.
פגעת בהם?
חנוך: קצת היה קשה לראות בתוך כל הבלאגן, פשוט נלחמתי איתם בין גופות ופצועים גם משהו שלא ראיתי בחיים. אבל כנראה שכן, כי הנסיגה שלהם הייתה מאוד איטית, מה שאפשר לנו לצמצם פערים אליהם במהירות.
מי חיסל אותם?
חנוך : לא יכול לומר בודאות מי ירה את הכדור שממש הוריד אותם, הם פשוט התמוטטו באמצע בריחה. אבל בסוף הצטרף אלינו חייל שגם נתן כוח אש.
אתה גם השתתפת במרדף אחריהם?
חנוך : בודאי, מי שרואים בסרטונים זה אני. אתה יכול לראות שמאחורי האוטובוס הצטרף אלי בחור עם כובע וחליפה, מה שגם נתן לי שניה להסדיר נשימה בגלל שירו עלי שניים והייתי אחד. ואז המשכו ביחד לרדוף אחריהם. כל פעם מישהו התקדם יותר קדימה וירה.
איזה מרחק היה המרדף?
חנוך: משהו כמו 30 ארבעים מטר. אני חושב שהם כבר היו פצועים בגלל שהם ברחו ממש לאט. האמת לא חושב שזה משנה מי פגע. בסופו של יום שניהם מתים.
פחדת?
חנוך: בודאי. שקרן מי שיגיד שלא.
נגמרה לך המחסנית?
חנוך: בסוף המרדף אחרי שהם כבר שכבו על הרצפה. לא בזבזתי את הכדורים, גם בגלל שלא הייתי בטוח שמישהו יבוא לעזור לי.
כל הכבוד. למה אתה לא רוצה להיחשף?
חנוך: כמו שאמרתי אני עובד בתעשיית הבטחון, ואני גם לא חושב שהפרסום יוסיף, אני לא אוהב להיות באור הזרקורים. אני גם לא רואה בזה משהו מיוחד, אני חושב שכל אחד היה צריך לנהוג ככה.
אחרי שפתחת עליהם באש, הם המשיכו לירות באנשים?
חנוך : לא, רק לכיווני. הם הפסיקו לוודא הריגה. אחר כך ראיתי שהיו ממש פצועים לידם, אני מקווה שהכל בסדר איתם.
שמע, כל הכבוד לך! ממש מדהים מה שעשית! הצלת נפשות! אשריך!
חנוך: תודה רבה, יישר כוחך. אתה מציל כל יום נפשות.
כל השנתיים האלה אמרו לי, כשיהיה משהו אתה תברח או לא. אמרתי נחיה ונראה. אם אתה צריך מסר כלשהו אז אני חושב שהציבור החרדי צריך להחזיק יותר נשקים. אני באמת לא מתכתב איתך בשביל פרסום. רק כדי שזה אולי יעזור למישהו בפעם הבאה לתפוס אומץ או שיהיו יותר כאלה עם נשקים במגזר החרדי. תודה רבה על זה שנתת לי לשתף.