בין המכות בדרבי למלחמת פוניבז’

סודה של הסגידה למשחק הכדורגל ולשחקניו טמון ברצון של האנשים להשתחרר מכבלים של רציונליות ולגלוש אל מרחביו הבלתי מוגדרים של השיגעון • רק מה? צריך להודות: הטירוף חסר ההיגיון הזה מצוי גם אצלינו
אליעזר היון
י"א חשון התשע"ה / 04.11.2014 11:20

מה יש בכדורגל שמקסים כל כך הרבה אנשים, ששואב אליו מאות מיליונים של בני אדם מסביב לעולם?

יש לא מעט נסיונות לפענח את סודו של משחק הכדור העתיק כל-כך, אך דומה כי ההגדרה הבאה של הפרופסור עוז אלמוג – היא הקולעת ביותר:

הדחף האנושי להעריץ ולסגוד, שיש בו משום פיצוי לעליבות חיינו; והצורך להסיר לזמן מה עכבות ומסכות חברתיות ולהביע רגשות באורח ספונטני.

אלמוג מציין עוד גורמים העומדים בבסיסה של הסגידה הבלתי טבעית הזו, אך בעיני שני האלמנטים הללו הם אולי מהותה וליבתה של תופעת ה’גרופיות’: לאנשים, ויהיו מכובדים ככל שיהיו, יש רצון להשתחרר מכבלים של רציונליות ולגלוש אל מרחביו הבלתי מוגדרים של השיגעון.

רק מה, אל מול הרצון הזה מופיע החסם החברתי, שאינו מאפשר את אותה התפרקות זמנית של טירוף – וכאן מגיע משחק הכדורגל ומכשיר אותה.

כך ניתן למצוא ראש ממשלה מכובד – שלפתחו ניצבות שאלות לאומיות העוסקות בחיי אדם, כמו גם סוגיות מקרו כלכליות העשויות להשפיע על חייהם של מיליונים – מוטרד מניצחונה של קבוצה ספרדית אחת על פני חברתה, וכך אפשר להאזין מידי יום לשלוש תכניות ספורט, בהם עוסקים אנשים מבוגרים, נכבדים, חלקם כבר סבים לנכדים, בשאלות הרות גורל האם פלוני בן ה-21, שרמת האיי-קיו שלו על פי רוב אינו עולה על גילו, כשיר למשחק, יפתח כחלוץ, או כקשר ימני?

בהמשך התכנית אגב, על פי רוב, פורצים חברי הפאנל בתגרה מילולית עזה, עולבים ומגדפים איש את רעהו, ומתמלאים בכעס ובמרירות על המרואיין שלא מוכן לטנף את המאמן מן הקבוצה המתחרה ובכך משמיט מהם רגעים של נחת.

האם אני מבקש ללעוג חלילה, לתופעת הסגידה החולנית לספורט ולשחקני הכדורגל, הכדורסל, והטניס בארץ ובעולם? בהחלט כן.

ועם זאת, אני משוכנע כי תופעות של הערצה עיוורת המובילה לאלימות מבישה קיימת בכל חברה. רק לשם הספורט – סביבו התכנסנו – אבקש להציג שתי סצנות.

בדקה ה-33 של המשחק פרץ אוהד רדיקלי (גרופי) של קבוצת הפועל תל אביב, ניגש לשחקנה השנוא של קבוצת היריב – מכבי, והחל להכות אותו. השחקן לא נותר חייב, התגונן וחבט באוהד.

דקות ספורות לאחר מכן, פרצו עשרות אוהדים למגרש, החלו להתפרע כקבוצת פאגאנים שלא חוו מעולם תהליך של תירבות, והשופט המסכן נאלץ להפסיק את המשחק.

וכעת למקרה המדומיין הבא:

קבוצת הבחורים פסעה ברחובות העיר החרדית כאשר נתקלה באחד מרבניו השנואים של בני הפלג השני.

אוהדה השרוף (גרופי) של הקבוצה היריבה, לא היה מסוגל לראות את אותו רב מהלך בשלווה והחל להכות אותו. בתגובה, פרצו בני הקבוצה השניה בזעקות שבר והבטיחו להשיב מלחמה שערה, ומעגל האלימות הפיסית והמילולית עדיין לא הסתיים.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות