בת אל בנימין: אנחנו עוברים לאיזשהו סוג של אירוע שעובר קצת מתחת לרדאר בכלי התקשורת הכלליים, אולי גם קצת אצלנו, אבל מיד אנחנו נעמיק בו. נמצאת אתנו שרי רוט, הפרשנית הפוליטית של אתר 'חרדים 10'. אנחנו רואים איזשהו שיא במתיחות בין המגזר החרדי, ככה בהכללה, למדינת ישראל. אנחנו רואים אמירות על מרד מיסים, חבר כנסת ששובת רעב יומי, אנחנו רואים גם מהצד האשכנזי של המגזר וגם מהצד הספרדי ביקור של רבנים בכלא הצבאי, כלא 10.
תסבירי לנו את האירוע, גם בעיניים של המגזר החרדי, כדי שנבין מה הם חושבים ולמה הם אומרים את הדברים האלה, וגם מבחינת הציבור הכללי. אולי הם לא מבינים גם איך הציבור הכללי רואה את האירוע הזה.
שרי רוט: תראי, אני מבינה שבעיניים של הציבור הכללי קשה לקלוט את גודל האירוע הזה. אבל אם כעיתונאית עד היום היו אלי פניות של בחורים ואברכים שקיבלו צו ושאלו 'מה יהיה', ותבררי לנו ותשאלי... ומה נעשה.. ואם יעצרו אותנו ונלך לכלא... והילדים בבית יבכו... וידפקו לנו בדלת באמצע הלילה... פתאום השיח, הפניות, הן אחרות.
פתאום 'וואו, בא לי להיעצר, אם אני הולך למחסום הקרוב או עובר באדום, עוצרים אותי? אני הולך לכלא? פתאום אנשים רוצים, הם אומרים לעצמם: 'רגע, רגע, זו זכות ענקית, יבואו אלי גדולי ישראל, ממרומי גילם, הרב דב לנדו, הרב משה הלל הירש, האדמו"ר מגור שלח את החסידים שלו, האדמו"ר מבאיאן, חכמי התורה של ש"ס הגיעו, הרב מאיה - וזה כבוד גדול'.
הם אומרים: 'אוקיי, יהיה לי מה לספר לנכד שלי... הסבא שלך נעצר בגלל שלמד תורה, הוא עשה מסירות נפש', בערך כמו בסיפורים... כאילו זו לא אותה מדינה, זה לא אותו צבא, אז להבדיל, אבל הסבא שלי היה מספר לי סיפורים על הצבא הרוסי, איך הוא ניצל - אז להבדיל אלף אלפי הבדלות ועדיין, כאילו יהיה מה לספר לנכדים.
הרי הצעירים האלה, נעצרים, צריך להבין, הם לא עצרו אנשים שישבו על הברזלים ולא למדו בישיבה ושיקרו ורימו וגם לא הלכו לצבא וגם לא למדו בישיבה. הם עוצרים עכשיו אברכים ובחורים באמת טובים שלומדים. אוקיי, אז הרבנים שלהם לא אמרו להם, כמו בציבור הדתי-לאומי שאפשר גם וגם, כאילו גם ללמוד וגם לשרת, ואני מכבדת את דעת הציבור הדתי-לאומי, שהרבנים שלו אומרים שאפשר גם ספרא וגם סייפא, אבל כל אחד עם הרב שלו. ואני לא אחנך את הדתיים-לאומיים, ושהם לא יחנכו את הילדים שלי.
זה מה שהרבנים שלהם הורו להם. מה רוצים, שהם יצאו נגד הרבנים?
בת אל: בואי נדבר על מה הצית את זה.
שרי: מה הצית את זה? דרישות של היועצת המשפטית מהצבא, זה בגדול... היועצת המשפטית כל הזמן הציבה רף לצבא. 'אה, עוד לא שלחתם את כל הצווים? שלחתם רק לאלה שעובדים? לא, לא, לא, תגבירו, תשלחו לכולם, אתם לא יכולים לשלוח רק לאלה שעובדים'.
בת אל: עשרות אלפים.
שרי: עשרות אלפים. לכולם וזהו, תרוקנו את כל הבריכה, בולים לכולם. עכשיו, מה הטעם? הרי מי שלומד לא יתגייס, אז סתם שלחתם לו צו ובזבזתם כוח אדם בצה"ל, שצריך לקבל את פני האנשים האלה, אם הם יבואו ואם הם לא יבואו להתקשר אליהם הביתה ואולי לדפוק בדלת, זה הכל כוח אדם שצריך אותו לדברים יותר חשובים. אבל היועצת מציבה לצה"ל דרישות שהוא לא יכול להתנגד להן...
אל"מ רונן כהן: סליחה, שרי, לצבא אין שיקול דעת מול כל מיני אמירות של היועמ"שית שברור לאיפה היא רוצה לקחת את הכול?
שרי: תראה, אף אחד לא רוצה להיות עבריין ופורע חוק, וכשמגיעה דרישה מייעוץ משפטי לצה"ל או מיועצת משפטית לממשלה, תשמע, אנשים, כל אחד מקטין ראש ואומר: 'אני לא אהיה זה שלא אציית'. אז אולי השר קרעי מסוגל עם אומץ להפר דרישות של יועצת משפטית, אבל לא כל קצין או מישהו בצה"ל מסוגל.
רונן כהן: שרי, הייתי בצבא אי אלו שנים, כשמקבלים משהו, אז תמיד יש דרך להחזיר. הרי זה לא שחור ולבן. לכמה אנחנו ערוכים בפעימה כזו, כמה אפשר לקלוט, אנחנו רוצים לפרוס את זה לכך ולכך ולכך. החכמה זה לא להוציא אלפי צווים שאי אפשר גם לעמוד מאחוריהם. ולכן זה קצת נראה פה תמוה שהצבא משתף פעולה באופן עיוור לחלוטין, כשאפילו עכשיו אנחנו רואים כמה נתניהו שובר שיניים בשביל דברים בלשון המעטה לא פחות חשובים על מנת להכריע או לנסות לקדם את עסקת החטופים, ופה אנחנו רואים איזה עניינים של כוח אדם, שכמו יסמנים הם ישר 'היועמ"שית אמרה, אנחנו הולכים איתה'.
שרי: קשה לי להאמין שהצבא התיישב על המדוכה והחליט, אוקיי, אנחנו רוצים את ההסלמה הזאת. כי זה לא טוב לצבא, הרי הצבא, אתה צריך להבין, השקיע המון כספים בחודשים האחרונים, מה שהוא לא עשה בעשרים או משהו שנים שהוא יכל לעשות, כדי להקים חטיבה שהיא מהדרין, שבאמת נשים מאחורי גדר, בהפרדה, שלי כעיתונאית אמרו כאישה, תכבדי, אל תבואי לסקר, למרות שאחי העיתונאים החרדים הגיעו לסקר, כי זאת חטיבה שהיא מגדרית ולא נכנסים נשים. וכיבדתי את זה כחרדית, ברור.
אבל כאילו הצבא עושה מאמצים פתאום לדבר בשפה שהיא חרדית, ולתת להם אוכל כשר, ולתת להם לימוד תורה, וכל מה שצריך, דברים שהוא לא עשה שנים, כי, בואו, הוא ישב ולא ממש התאמץ. ובמקום עכשיו לבנות אמון...
רונן כהן: זה מחזק את מה שנאמר...
שרי: אז אני אומרת, במקום לבנות אמון, אתם הולכים ועוצרים את הלומדים? במקום לבנות אמון, את האח של זה שהתגייס ל'חשמונאים', והוא תלמיד חכם בישיבה, אתם עוצרים בלילה, נוקשים על הדלת? אז למה שהאמא של אותו חייל תשלח את הבן הבא שלה, שלא מסוגל ללמוד בישיבה, למה שהיא תשלח אותו ל'חשמונאים', אם את אח שלו, בן ה-18, שלומד בישיבה, עצרו באישון לילה? יש כאן... ההיפך מהאינטרס של הצבא, שהוא ליצור אמון מול המגזר החרדי, ולהראות אנחנו לא נוגעים לכם לומדי התורה, תביאו לנו רק את אלה שלא לומדים. במקום ללכת על הקו הזה, אז אתם שופכים את התינוק עם האמבטיה? אני מתקשה להבין!
בת אל: זהו, אנחנו רוצים שתקחי אותנו לתוך המגזר, כי מה שקורה בחוץ, אנחנו יודעים, אנחנו רואים את הדווקא, ואנחנו רואים את המחאות וכל זה, ואת יודעת, יש גם אנשים, את יודעת, מלואימניקים שאומרים, 'אנחנו קורסים, אנחנו רוצים את כולם איתנו'.
שרי: בהחלט, אני מבינה גם את הדבר הזה, בהחלט,
בת אבל: כן. כן, אני רואה מתחילת המלחמה, את החרדים כמגזר, אני מדברת באופן כללי, גם מאמצים קהילות שגורשו, גם מסייעים לחיילים, גם בכל מיני תפקידים שהם אזרחיים, וגם ראינו הרבה מוטיבציה של גיוס. ראינו אנשים שהולכים ומתנדבים, אנשים מבוגרים עם משפחות. ראינו עכשיו את 'חשמונאים'. ראינו שגם הציבור, או הפוליטיקאים, הגיעו לאיזושהי הסכמה, שמי שלא לומד תורה, כן יתגייס, וכבר כן דיברו על מכסות, וכל זה לפני שהכל התפוצץ.
אז, תקחי אותנו למצב הנפשי במגזר, שבעצם כן כבר איכשהו, בואי נגיד, מנרמל את צה"ל, כנראה חיילים שמתגייסים במגזר יקבלו פחות נאצות, מה שנקרא, ויותר הערכה. ופתאום העניין הזה של הצווים... תקחי אותנו לעיניים של המגזר, של אנשים בתוך המגזר, איך הם רואים את כל הטלטלה הזו בשנתיים האחרונות. את המוכנות, ומצד שני עכשיו את זה, אולי שדחקו לפינה, ואולי הם עדיין מבינים את הצורך הזה, בעוד חיילים ובעוד לוחמים, גם מהמגזר החרדי.
שרי: כולם מבינים את הצורך, ודווקא אלה שלא לומדים, הם עוד יותר אפילו מעורים בחברה, והם מבינים את המצב. ובכל משפחה, כולל במשפחה שלי, יש כל כך הרבה שמשרתים, כולל קצינים בכירים מאוד, ביחידות מאד בכירות, חלקם אי אפשר אפילו להגיד איפה הם משרתים, ואחייניות שמתמודדות עם ילדים בבית, ועם ימי מילואים לא נגמרים וכו', בכל משפחה יש את זה.
הרי אין משפחה שהיא הומוגנית, ולא כולם לומדי תורה, אין בית שכולם בו יכולים ללמוד תורה, אין דבר כזה במגזר החרדי, ובכלל באף מגזר אין הומוגניות. עכשיו, עד לפני השביעי לאוקטובר, הייתה תופעה, אני מקווה שהיא הייתה שולית, אני לא יודעת את גודלה, לא בדקתי, לא עשיתי מחקר, של אנשים שיכולים להיות עיתונאים, וגם לא התגייסו, וגם חיו בסבבה שלהם. זו הייתה תופעה, לא יודעת מה גודלה, והיו גם כאלה שנתנו להם צעטאל'ך בכאילו, זו הייתה תופעה. בשביעי לאוקטובר היה איזשהו בום פנים מגזרי, שאנשים אמרו: 'רגע, רגע, רגע, אני כבר שבע שנים עובד בעיתונות, לא משנה איפה, ולא התגייסתי, עכשיו אני מבין, יש לי על המצפון, שזה לא בסדר'. הייתה תופעה כזאת.
היא נעצרה כשההקצנה הגיעה, כלומר ברגע שהצבא התחיל לתפוס לומדי תורה, וחוק הגיוס לא התקדם לשום מקום, והבינו שהאירוע הזה הולך לאירוע של חרדים מול מערכת המשפט - אגב, זה לא רק נתניהו, נתניהו כושל בזה שהוא לא מסוגל, אנחנו מבינים את זה שלא נותנים לו, אבל הוא גם לא מסוגל, ולכן יש חרדים, כמו למשל סיעת גולדקנופף, חסידות גור עם ויז'ניץ, שאמרו, אוקיי, נתניהו לא מסוגל, תודה רבה, היה נעים מאוד, בוא נלך לדבר עם השמאל. יש גם כזו אסכולה, שאומרת, לא מסוגל, אוקיי, ניפרד כידידים, נלך למישהו אחר, אולי בנט יתן לנו, אולי גנץ יתן לנו, לא יודעת מי יהיה שם בפעם הבאה, אולי אייזנקוט, הייתה גם אסכולה כזאת.
והייתה אסכולה, בעיקר ב'דגל התורה', שאומרת: לא, לא, לא, ננסה להבין את נתניהו שהוא לא אשם, שזה מערכת המשפט, שהוא יעשה בשבילנו, שהוא יחליף לביסמוט, אולי ביסמוט יוכל. יש גם אסכולה כזאת, שמנסה להסתדר ביפה...
אבל מה שקורה בבתים חרדיים שאתם שואלים עליהם, זו הבעיה הקשה, שאנחנו מבינים, אבל האימא החרדית לא יודעת להגיד אם זה היועצת המשפטית, יכול להיות שהיא אפילו לא יודעת איך קוראים לה, או שזה נתניהו... היא יודעת שהיא הלכה לקלפי, הצביעה 'ג' או ש"ס ובפועל, בגלל הבן שלה, נוקשים לה בדלת בלילה.
עכשיו, היא אומרת לעצמה: אני עם צבא כזה, לא רוצה לשתף פעולה, היא לא יודעת להגיד שכ"ץ אשם או כ"ץ לא אשם, שביבי אשם או לא, היא יודעת שדופקים לה בלילה, וזה לא יכול להמשיך ככה, והיא גם לא תשלח אף ילד שלה לכזאת מערכת שנוקשת בלילה על דלתות.
דרך אגב, בתחילת הסיפור של חוק הגיוס, גם לא נתנו לשרת שירות אזרחי. חרדי שהגיע ואמר: 'אוקיי, אני מוכן לעשות שירות אזרחי, כי זה הכי מהדרין בשבילי', לא נתנו לו. רק בתקופה האחרונה פתחו את שערי השירות האזרחי, וגם זה לא בלי הגבלה. אז גם זה, כאילו, חרדי שאמר, 'מתאים לי שירות אזרחי', גם זה לא כל כך נתנו מכל הלב. וגם מי שרוצה ללכת ליחידות כמו 8200 זה לא מובטח לו. יכול להיות שבצבא יגידו לו 'לא, לא, לא, הפרופיל שלך גבוה, לא מוכנים ל-8200 בוא אלינו ליחידה אחרת'. ונגיד שלא מתאים לו 'חשמונאים', מסיבות אחרות...
רונן כהן: זה דבר שקורא לכל מתגייס, בענייני פרופיל וקרבי, תמיד עדיפות לקרבי...
שרי: נכון. אבל כשמדובר בחרדי, שזה כל עולמו...
רונן כהן: את יודעת, יש את האמירות המאוד מקוממות ומתסיסות של דרעי, ששמענו אותן בכל אמצעי התקשורת, שהן לא מוסיפות הרבה, גם מהצד השני, ללבות את האש...
שרי: אני רוצה להגיד לכם שאני, בהופעתיי בתקשורת, כבר הרבה זמן אומרת שצריך לקנות פלסטר ענק כדי להדביק על הפה של חברי הכנסת, שישתקו קצת יותר. באמת, עם כל הכבוד להם, שימשיכו את העבודה שלהם בוועדות ובמשרדים שהם היו בהם, אבל לא, לא לדבר, כי הם לא ממש יודעים להסביר.
כשדרעי בא לישיבה חרדית, ואומר, 'מי שלומד, שלא יתגייס', הוא לא עושה הסברה. הוא לא מסביר, 'זה רק עכשיו, כשיש הקצנה, כשאין חוק גיוס, כשיהיה חוק גיוס, אח שלכם שלא לומד, תשכנעו אותו ללכת לצבא'... הוא לא ממש, אין את ההסברה המלאה, שכולם יבינו, שעכשיו אומרים לזרוק את כל צווי הגיוס לאסלה, זה לא בגלל שבאמת רוצים שמי שמוכר פלאפל ולא עשה צבא - לא יעשה צבא. מתכוונים, שעכשיו, בגלל שיש כזו הקצנה, ובגלל שכרגע אין פתרון למי שכן לומד תורה, כרגע, זו תקופת הקצנה, תקופה כמו גזירות שמד כזה, שגוזרים עלינו גזירות - אז אנחנו לא מוכנים לכלום וזהו.
בת אל: שרי, משפט לסיום, האם אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וכן להחזיר את האחדות הזו כמו שהיתה בתחילת המלחמה שהמגזר היה חלק מעם ישראל וגם העם מבין שהמגזר הוא חלק מהעם ולא יוצאים זה נגד זה ומבינים שכולנו יחד בסירה אחת?
שרי: אני אומר משפט, שיכאב לכם, ואני אומרת אותו בכאב לב גדול, ובצער גדול, והלב שלי חתוך כשאני אומרת את זה. לצערי, ממשלת ה'ימין על מלא' לא תהיה מסוגלת, ככה אני רואה את זה. היא פשוט לא תוכל, מול מערכת המשפט, והיחידים שיהיו מסוגלים יהיו ממשלת השינוי, הריפוי, איך שיקראו לזה, מרכז, שמאל, אולי ערבים...
בת אל: ממשלת שמד...
שרי: איך שלא תקראי לזה. לצערי, רק הם יוכלו. אני נשאתי השבוע, בערוץ 13, נאום בקטע שאומר, 'החלטנו לוותר לאחינו החרדים כדי לאחות את הקרעים... הורדנו את נתניהו מהמפה ולמען זה גם היועצת המשפטית הבינה שהגיע הזמן לאחות את הקרעים... נאום נפתלי בנט במליאה ב-2026. אני אמרתי את זה בכאב, אבל לדעתי, לשם זה הולך. אני לא רואה פשוט פתרון אחר.
בת אל: אני לא הייתי בונה עליהם...
שרי: לא רואה פשוט כל פתרון אחר באופק...
הצטרפו לדף הפייסבוק של חרדים 10 >>
הצטרפו לדף X של חרדים 10 >>
רוצים עוד נייעס, סרטונים וסיפורים? הצטרפו לערוץ הוואטסאפ של חרדים 10 >>
