
בטורו השבועי החדש ב'ישראל היום', טוען הפרשן הפוליטי עמית סגל, כי אחרי ה-7 באוקטובר הציבור רוצה שני דברים - ימין ושינוי. אלא שכרגע אף אחד בשדה הפוליטי לא נותן מענה לצורך הזה.
"סוקר בכיר הציע לי לאחרונה תזה מעניינת", כותב סגל. "בבחירות הקרובות, לראשונה זה שנים רבות, תקום מפלגת מחאה סטייל 'הגמלאים' 2006, והיא תדהים את המערכת הפוליטית. היא עדיין לא נצפית בנתונים, אבל הוא רואה את הוואקום שממנו תיוולד.
"הרי אם יש שתי מסקנות של הציבור מטבח 7 באוקטובר, הן ימין - ושינוי. נתניהו וגושו מציעים ימין, אבל לבטח לא נותנים שינוי. לפיד, איזנקוט וגולן מציעים שינוי, אבל ממש לא ימין. בנט מציע חצי ימין בשל ההתמרכזות, וחצי שינוי כי הוא פוליטיקאי די ותיק, גם אם בהפסקה".
סגל טוען, כי "זו גם הסיבה לפערים האדירים בין מכוני הסקרים, כאלה שכמותם לא נרשמו מעולם בישראל, וספק אם בעולם: בשני ערוצים נתניהו צועד לניצחון מזהיר ולרוב מוחלט, ובשלושה ערוצים הוא צועד לתבוסה מהדהדת חסרת תקדים. אל מול ההיצע הקיים, התשובה של הציבור היא בעיקר מבוכה. מבוכה זו משתקפת בשלל נתונים סותרים. דוגמה? הנה: בקרב מצביעי הימין, 20% מסכימים בו־בזמן גם לטיעון שלפיו לנתניהו אין שום תחליף, וגם לטיעון שלפיו נתניהו צריך ללכת הביתה אחרי 7 באוקטובר, לא משנה מה קרה אחרי".
הפרשן הפוליטי מסביר, כי "מכאן ההנחה שמפלגה עם הבטחה גם לשינוי וגם לימין תכה את כל התחזיות. בתור בונוס, היא גם תקרא לאחדות ולשבירת החרם ההדדי בין המחנות, לא משנה מי ראש הממשלה. הסנטימנט הזה הולך וגדל בכל סקר, אבל כרגע אף שחקן אינו מצהיר על תמיכה בממשלה כזו, למעט אולי גנץ, שסובל מעייפות החומר".
למי תעזור מפלגה כזו?
לדברי סגל, "בוודאי לנתניהו. אבל הוא מעולם לא הצליח לייצר מפלגת לוויין. החשדנות שלו תמנע מלסייע למפלגה שעלולה לעבור צד, והעיתונאים כבר יגלו את הקשרים הסמויים עם לשכתו. עשרות התארגנויות, לא פחות, נרשמות בימים אלה כדי לשאוב את קולות הציבור תאב השינוי. מעופר וינטר, דרך זליכה ופייגלין, עבור ביוסי כהן ומי לא.
"ואולי יהיו אלה בסוף נשות המילואימניקים? היופי הוא שמסתובב בינינו שר בכיר בממשלה הבאה שעוד לא יודע שהוא כזה".