
מעצר אברך רק בשל לימודו, דסק מודיעין ללכידת בני ישיבות, תכניות כליאה וסנקציות כלכליות, כל אלו עלולים להצית את הקרע מבפנים • ישראל יודעת למנוע מלחמות שבטיות מעבר לגבול, אך שותקת מול הדליקה שבתוכה • מאמרו של י. אהרנסון ב'המבשר'
בסוריה, מדינה מדממת ומרוסקת, ישראל עשתה הכל כדי למנוע מלחמת אחים.
"עימות בין השבטים יערער את היציבות האזורית", הזהירו בכירי מערכת הביטחון, והצבא נדרש לפעול בזהירות כדי למנוע שפיכות דמים בין בני אותו עם.
אבל כאן, בתוך מחנה ישראל, אף אחד כבר לא עוצר את הדהירה. לא מלחמה בין שבטים רחוקים אלא בין אחים. בין ציבור לציבור. בין לומדי תורה לבין שלטון שמבקש לשבור את רוחם.
זה כבר קרה אור לאתמול, לא אזהרה, לא תרחיש אלא מציאות. שוטרים פשטו באישן ליל על ביתו של אברך צעיר, רק כי הוא לומד תורה. לא על השתמטות. לא על סירוב פקודה. על עצם היותו בן ישיבה. וכשדבר כזה מתרחש זוהי לא עוד הפרה. זוהי הכרזה.
ניסיון המעצר הזה הוא אות פתיחה. השלב הראשון של מלחמת אחים בפועל. לא מלחמה עם נשק אלא מלחמה על הזהות. לא בין אויבים אלא בין אחים. ומי שמבין את המשמעות יודע: צריך לעצור. עכשיו. לפני שהשסע יעמיק. לפני שהמדרון ייהפך לתהום. לפני שכולנו נעמוד, חלילה, מול שבר שלא ניתן לאחותו.
וכאילו לא די בכך: היועמ"שית המודחת, לא נרגעת ומבקשת להתסיס ולהסית. היא תקפה את הממשלה – על כך שלא הרחיבה את הסנקציות הכלכליות נגד "משתמטים". כאילו לא די מה שהיה עד עתה. זו לא אכיפת חוק. זו לא שוויון בנטל. זו הכרזת מלחמה – עטופה במילים משפטיות.
ואם לא די בכך גם זה נחשף אתמול: המשטרה הצבאית הקימה דסק מודיעין ייעודי למעקב ולכידת עריקים מהציבור החרדי "בדרכים חכמות ומדויקות", כלשונם.
בנוסף, הוקצו משאבים ייעודיים להרחבת מתקני כליאה ולהכשרת מדריכי כליאה עבור בני ישיבות.
אבל עולם התורה לא ייכנע. הם יעצרו אנחנו נמשיך. הם יסרקו רחובות, אנחנו נמלא בתי מדרש. הם ישלחו צווים, ואנחנו נשלח תפילות. כי התורה איננה סיסמה היא מציאות. והיא לא תלויה בהטבות. היא לא תלויה בתקציבים. היא נצחית ותתקיים לעד.
נכון, יש לנו מחלוקות קשות על הזהות. אבל אין לנו רשות לשנוא. אין להם רשות לרדוף. כולנו יהודים. ואם מדינה עושה הכל למנוע מלחמת שבטים בגבול הצפון, על אחת כמה וכמה שתעשה הכל כדי למנוע מלחמת אחים כאן.
זה הרגע לעצור. לפני שיהיה מאוחר מדי.