Ceasefire or Fire • Depends on Khaled Mashaal's Insistence I Column

July 24, 2014   

It is difficult to say that the Middle East has ever been in such an absurd situation as it is today. In a political war where one side will (maybe) earn a Nobel Prize, and the other side will earn its life - we've already been there. The novelty this time is: who against whom. Hamas, Qatar, Turkey, the United States and Abu Mazen stand on one side, with Israel and Egypt (quietly supported by most Arab countries) on the other. A pleasure. הפסקות אש עם מבצע באמצע, זה מה שהיה לנו פה. קודם הכריז ראש הממשלה ש"שקט ייענה בשקט". כשזה לא עבד הסכים להפסקת אש של ממש. ומשזו לא יצאה אל הפועל, אישר 'הפסקת אש הומניטרית' לחמש שעות. מתחילת המבצע נהנתה ישראל משקט בינלאומי, ולא בכדי. כל הצעה שהועלתה בידי הקהילה הבינלאומית, אושרה כמעט מיידית בקבינט. כל בכיר אמריקני הצהיר ב-CNN בשם ישראל על הפסקות האש - בידיעה שהן יאושרו. אגב, כאשר רואים את מזכיר המדינה האמריקני מתרוצץ כדי להשיג הסכם הפסקת אש, צריך לזכור שהמניע שלו אינו רק פרס נובל: זמן קצר אחרי שישראל הסכימה להפסקת אש, פורסמה עסקה במסגרתה מכרה ארצות-הברית לקטאר מסוקי תקיפה מדגם אפאצ'י ומערכות הגנה אוויריות בשווי כולל של 11 מיליארד דולר. ההסכם נחתם בפנטגון בין שר ההגנה האמריקני צ'אק הייגל ושר הביטחון של קטאר, חמד בן עלי אל-עטיה. איך אמרו חז"ל של האמריקנים:  לך בעקבות הכסף...  Israel is in a strange situation בתחילת מבצע 'צוק איתן' מצאה עצמה ישראל במצב מוזר: כל העולם (כמעט) איתה נגד חמאס. טוב, ברור שאם ברק אובמה מודיע ש"לישראל הזכות להגן על עצמה" - ולדמיר פוטין מיד יכריז שצריך להפסיק את ההרג בעזה. מצד שני,  מנהל התעופה הפדרלי האמריקני הודיע על הפסקת הטיסות לישראל, ופוטין ממשיך לשגר מטוסים כאילו הרקטות הן בכלל עפיפונים. אבל חוץ מזה, כולם היו איתנו. מאז עברו הרבה מים בנילוס. קרי הגיע - לא לפני שכל העולם ידע שהוא ממש must להגיע, בשביל לעצור אותנו; באן קי מון קפץ בכדי לדאוג לשלומם של ילדי עזה האומללים (מזל שמסוכן שם, אחרת היה מקיים מסיבת עיתונאים בבית החולים - מוצב הפיקוד 'שיפא'), ואבו מאזן יישר עמדות עם חמאס; באיחוד האירופי דרשו את פירוז הרצועה על כל ארגוני הטרור שלה מנשקם, ושניה לאחר מכן קפץ שר החוץ של צרפת לגנות את ישראל. ורק מצרים מתעקשת להשפיל את קרי ועל המתווה המקורי שלה. את מעבר רפיח היא לא מתכוונת להעביר לשליטת חמאס. נכון לעכשיו בחמאס מדברים על הפסקת אש "בהתאם לתנאי העם הפלסטיני". הניה מסביר שבשביל שלום צה"ל צריך להתפרק מנשקו; ח'אלד משעל משקר שהוא "יורה רק למטרות צבאיות"; ושר החוץ של אנגליה - אולי כסנונית ראשונה של שרי חוץ, מגיע ל'מסע דילוגים' בין ישראל לקהיר במטרה להניע הפסקת אש. After all, there is peace in Europe, and it is only because of us that the ozone hole is expanding. And in Israel, as usual, the media chatters nonstop and none of the decision-makers really address the substance of things. After (another) meeting between Bibi and Kerry, the cabinet convened to discuss expanding the operation. In any case, the defense minister had previously declared: "We are preparing the next stages of the fighting after the tunnels are dealt with.". One thing, apparently, we will not 'deserve' to see, despite the promises of the media: there will be no ceasefire before the IDF announces that there are no more tunnels between Gaza and Israel. And all thanks to the stubbornness of Khaled Mashal.