Why if Avi Gabbay wins, it will create a fascinating precedent

June 29, 2017   

Ahead of the Labor Party vote: A few days until the end of the first phase of the Labor Party leadership elections, and the candidates' narratives can be summarized as follows: Isaac Herzog: I unite the ranks, I have united in the past and will continue to unite in the future, so you should vote for me. In addition: A vote for Herzog will put an end to the phenomenon of changing heads in Labor. And at the same time, if I am elected, I will open the ranks and hold open primaries (and perhaps the leader of the left will have a different identity altogether). Amir Peretz: I was successful in the past (2006) in moving voters from the Israeli right, mainly residents of the periphery, middle and lower classes, to vote for the left, because the right disappoints them economically. Peretz admits that his candidacy could also drive voters towards Lapid, but to a lesser extent. Erel Margalit: I am a true leftist, a candidate with a broader view of the Israeli-Palestinian conflict, I am an entrepreneur, I know how to create jobs. In addition: just as I knew how to take off my gloves and be aggressive towards fellow candidates in my party, I will know how to be ruthless towards the right. Avi Gabbay: Ethnic origin is important, and the left-wing vote should unite behind a successful former manager who knew how to set red lines for the right-wing government. In addition: I bring a new and fresh spirit to the party. Amar Bar-Lev: We need to return to the principles of security and peace and not relegate the Labor Party to a narrow niche of society and the economy. In addition: we need to move beyond past candidates. Dina Dayan: The Labor Party needs to appoint someone from the periphery who has experienced firsthand the daily difficulties of the disadvantaged strata of society.

•

מערכת הבחירות הזו מעניינת ולו רק בשל ריבוי המועמדים. על אף שהם טיפוסים מעניינים אחד-אחד, נדמה שבוחרי המפלגה לא מתאהבים במישהו מביניהם. אין לבוחרים זיק בעיניים. הם חשים מיאוס מהטרדות הסמסים, וממערכת שהתדרדרה לפסים לא נעימים בחלקה. קשה מאוד להעריך מה עומד להתרחש ביום שלישי הקרוב. פיזור הקלפיות ברחבי הארץ, מרחקי הנסיעה הגדולים, יכולת הארגון וההסעות של המטות, הסקרים המבלבלים - שחלקם נערכו במאי או יוני תוך כדי שנת הלימודים - בעוד ההצבעה עצמה היא כבר בתוך ימי החופש הגדול. מי באמת יגיע להצביע כאשר חלק מן האנשים בחופשות? בוחרים אחרים עובדים וצריכים לעשות מאמץ גדול כדי להתייצב בקלפיות. יתר על כך, סוקרים מתמחים במערכות דו-ראשיות, אולי תלת. לרוב לא ערכו בדיקות טלפוניות ו/או ממוחשבות בנוגע ל-5-6  מועמדים. הזירה של העבודה מבלבלת, ובתוספת הסיבוב השני - לא ניתנת כמעט לפילוח. לדעתי, ההצבעה ביום שלישי תתקיים ללא סקר אחד שיכול לתת מידע מינימלי בעל ערך. בימים האחרונים שמעתי טיעונים על התחזקותו של יו״ר המפלגה הרצוג. לקראת הישורת האחרונה מדברים עליו כמי שיעלה לסיבוב השני. הטוענים בעדו אמרו לי שהוא יודע להפעיל את המנגנון, שאנשים רבים הותשו מהחלפות היו״רים במפלגה. אולי זה נכון, אולי לא. לטעמי, כל תוצאה אפשרית. עבור הליכוד ועבור נתניהו, הרצוג הוא המועמד המועדף והנוח.

•

אם אבי גבאי יסיים את המערכה כמוביל, יווצר תקדים מעניין: הבחירות לכנסת ה-21 רחוקות מאוד (בין 18-26 חודשים לפחות) ועד אליהן יהיה זה יו״ר אופוזיציה, אשר אינו חבר כנסת. המצב הזה אינו מוכר בחוק ולכן גבאי יצטרך להפקיד את יו״רות האופוזיציה בנאמנות בידיו של אחד מן הח״כים/יות המכהנים/ות. דרישת החוק היא שיו״ר האופוזיציה יבחר על ידי יותר ממחצית חברי הכנסת של האופוזיציה, ובמצב הנוכחי, הצבעתם של 28 ח״כים. מי זה יהיה? תהיה? כל העיניים מופנות לשלי יחימוביץ׳. רמז מטרים הגיע עם הודעת התמיכה בגבאי של יאיא פינק (לשעבר ראש מטה יחימוביץ׳). אבל השאלה הזו תיוותר פתוחה עד אחרי הסיבוב השני. אם עמיר פרץ ינצח, אפשר יהיה לראות באנשי העבודה כמי שמוכנים לתת צ׳אנס נוסף למנהיג העבר שהלך וחזר והלך וחזר. זו תהיה תוצאה סלחנית והכרה לאיש על העבר, קבלתו בזרועות פתוחות ומלאות ואולי גם אהבת השטח, הרחוב אליו. מעניין איך רואים את זה בצד הימני של המפה, בליכוד, שם אנשים כמו גדעון סער, גלעד שרון ובעבר צחי הנגבי (עם הבדלים ברורים וידועים ביניהם), הלכו ונמצאים בשלבים שונים של חזרה ללב תנועת הליכוד. אם אראל מרגלית או עמר בר לב יבחרו, אפשר יהיה לראות בעבודה מפלגה כמי שרוצה להתקדם הלאה, ליצור נרטיב חדש, חילופי דורות, עם רעיונות של יזמות, חיבור לתעשיית הייטק ואפילו לשמאלנות ברורה, תוך התנערות משלושת המנהיגים שמובילים אותה לחלופין בעשור האחרון. • From Tal Schneider's blog