The head of the budget department should resign.

May 2, 2016   

לאמיר לוי לא הייתה כהונה קלה כראש אגף תקציבים. בלשון המעטה. פעם אחת ביום עיון מסורתי, חגיגי לכאורה של אגף התקציבים, הוא נאלץ לשמוע את שר האוצר, הבוס, יורד על האגף שלו ומסביר לאנשיו כמה הם לא מבינים שום דבר. מיד אחר כך הוא יחצ"ן את המתקפה הבוטה לתקשורת. מנסה לסחוט נקודות רייטינג מלצאת גבר על חשבון האגף שכפוף לו. לפיד גם הטיל חרם נדיר על אחד הבכירים באגף, זה שהיה אחראי על נושא הדיור. לא מוכן לשבת איתו, הודיע שר האוצר ובעצם גרם לאותו בכיר לעזוב את האגף. לוי ניהל כמה שיחות לא קלות עם לפיד, אבל איכשהו הכיל את זה. מנסה להיצמד לסיבות הטובות, שבגללן בא לאגף התקציבים. אחר כך לפיד יצא עם תוכנית מע"מ אפס, למרות התנגדותו הנחרצת של לוי והאגף שלו. לוי ניגב את הרוק ושמח לגלות שהמערכת הפוליטית רצחה את זה. כשלפיד הלך, לוי נאלץ לאכול עוד שתי צפרדעים ענקיות. ההסכמים הקואליציוניים גררו מחויבויות מטורפות של מיליארדי שקלים, כמעט מכירת חיסול, כולל כספים קואליציוניים גדולים למפלגות, שנדמה היה ללוי, פוסט פרשת 'ישראל ביתנו', שייעלמו מן העולם. זה היה עוד כלום, לעומת הגלולה שבאה לאחר מכן: מתווה הגז. לוי עמד בחזית של המו"מ ושיווק המתווה הלא פופולארי הזה. בשיחות סגורות הוא היה רחוק מלהתלהב מהמתווה, אבל הוא הרגיש שזה הרע במיעוטו והלך עם זה. זה עלה לו בלא מעט יוקרה. אומנם מתנגדי המתווה שמו אותו נמוך ברשימת החיסולים. אפילו ה"מרקר" טיפל בו יחסית בכפפות של משי. בכל זאת, שנים של שירות מסור במחנה 'הטובים', יצרו עבורו איזו חגורת הגנה קטנה.

•

ובכל זאת, התקציב הדו שנתי הוא אופרה חדשה. ראשית, זה נושא שהוא בליבת העבודה של הממונה על התקציבים. לוי מתנגד מקצועית בכל מאודו. הוא, כמובן, לא היחיד. There is almost a consensus among economists against the biennial budget. Second and most importantly, unlike any other issue, here no one (except Steinitz) is even trying to claim that it is good for the economy, that it is effective for the economy. Netanyahu is at the stage of his career where, as is well known, he does not count anyone out and does not feel that he owes anyone an explanation on this matter, and Levy's boss is playing his familiar and ingenious game, which in slightly grayer days would be called hypocrisy. Moshe Kahlon, as is well known, claims that he is against the two-year budget, but that he has no choice, he signed it - and agreements must be honored. So transparent, so honest, so Kahlon. Only one thing the Minister of Finance does not explain: Why did you sign? After all, during the election campaign, Kahlon said that he had dedicated his two-year break to preparing for the position. The issue of the two-year budget is not exactly a new issue. Kahlon announced during the coalition negotiations that if the planning director is transferred from the Interior Ministry, he will dismantle the whole thing. Planning director yes, but a two-year budget no?

 •

אמיר לוי בא חזרה לאגף התקציבים באמת כדי לשפר, הוא לא ציני, באופן כמעט בלתי אפשרי. כשהוא נכנס לתפקיד הוא ממש רצה לעשות שינויים משמעותיים בתקציב הבטחון. לא עבד. הוא הרגיש שהוא בא לממשלה שיכולה באמת לעשות שינוי במה שנקרא 'יוקר המחיה'. קצת יותר עבד. עכשיו, זה הזמן שלו לשדר מסר מהדהד, מסר שיותר חשוב מכול רפורמה נוספת. יש שדרה מקצועית באוצר, יש לה עמדה והיא לא תהיה מוכנה שידרכו על עמדתה בלי שום סיבה מקצועית. הכלכלן הראשי באוצר, מיכאל שראל, עשה את זה באופן נקי ומהדהד כשלפיד לא קיבל את עמדתו והלך על מע"מ אפס. הממונה על התקציבים, רמי בלינקוב, עשה את זה כשלא ספרו אותו במו"מ על התקציב הראשון של ממשלת נתניהו ב-2009. עכשיו זה הזמן של לוי. זה לא יעצור את התקציב הדו שנתי. זה לא באמת יזיז לנתניהו, אולי קצת לכחלון, אבל זה יעשה יותר טוב לאגף תקציבים ואולי לכולנו, מעוד כמה חודשים בראשות אגף התקציבים. • מתוך הבלוג של Raviv Drucker. The article was published in Haaretz.'