In the catastrophe state, first a disaster occurs. Then the problem is solved.

April 6, 2015   

אחרי טרגדיה נוראה כזו, צריך לשאול את השאלות. אז הנה אחת מהן: איך כיום, כשתרבות הנייעס גורמת לכל צעיר לרצות לדעת-ראשון, להגיע-ראשון ולגעת-ראשון, גם במחיר של דוחק, צפיפות ודחיפות, יוצא מסע ההלוויה של אחד מגדולי הדור, כשברור מראש שרבבות בני אדם יגיעו ללוותו בדרכו האחרונה, מרחוב כל-כך צר ומועד לפורענות? We live in a country where the 'law of catastrophe' is inviolable. That is to say: a disaster must occur in order for attention to be paid to solving the problem. This was the case on the soccer fields, on the Maccabiah Bridge, and even the Hamas terror tunnels were not addressed until the disaster occurred and terrorists used them to penetrate the interior of the State of Israel and massacre soldiers. This is despite the fact that the security establishment had known about the excavations for a long time beforehand. הייתי שם אתמול. נקלעתי שלא מרצוני אל הדוחק. לרגעים חלפה בראשי המחשבה שאולי אסון מתקרב אלי, שעה שרחוב חזון איש מאכלס כמות אנשים מעבר לכל הגיון, כשההמון הוא ים שאינו נגמר, ללא אוויר. בזווית עיני קלטתי ילדים כמהים למעט חמצן, נבלעים בתוך ההמון, כשכל אחד מושך לכיוון אחר: לצד אחד משכו אלו שבחירוף נפש התעקשו להתקדם לכיוון המיטה, כאילו אם לא יעשו כך - משמע לא היו באירוע. לצד השני משכו אלו שרק ניסו לברוח מההמון אל עבר אי של חמצן בצידי הרחוב - משימה לא קלה כלל בכאוס האנושי שנוצר. איכשהו הצלחתי לפלס דרכי אל מחוץ למהומה. לרגע לא חשתי מותקף או מאוים , להיפך נתקלתי בעזרה לזולת וברצון של ההמונים לפתור את בעיית הדוחק, שלא בהצלחה רבה. כי כאשר ברחוב שגם כך צר מהכיל את המוני האדם הזורמים בו, עוברת ניידת ומפנה את הציבור לצדדים, כאילו היו בקריעת ים סוף - האסון הבא כבר בפתח. And the elders of Israel should give their opinion on this, to establish regulations regarding the upcoming major events.