""Send us rural tranquility""

Eliezer the Lion

February 7, 2015

Before the world was a village, villagers were quite peaceful - because they didn't know much, and above all, they were less informed. News about a horse that broke a leg or an elderly person who died was the height of information.

Photo:

No featured image found.

בעולם המעש-הפרטי רובינו משייטים על מי מנוחות. עובדים, מבלים, הרבה שמחים ומעט עצובים ובעיקר שומרים על אופטימיות זהירה. לעומת זאת, בעולם החדשותי הדרמה עזה, המציאות קשה והעתיד מלחיץ. העדכונים מכאן ומשם שוצפים למסכים. פצועים, הרוגים, חולי, אומללות ומצוקה. עוד לא הספקת לעכל טרגדיה אחת וכבר מפציעה הבאה. ואם לא די בהווה, המומחים והחזאים משחירים לנו גם את העתיד. משהו רע תמיד צפוי להתרחש. שיטפונות, פקקים, וירוסים, מיתון כלכלי, פיגועי נקמה ועוד מרעין בישין. אין רגע בלי מועקה. לפני שהעולם היה כפר, הכפריים היו די שלווים - כי הם לא ידעו הרבה, ובעיקר היו פחות מעודכנים. ידיעה על איזה סוס ששבר רגל או על קשיש שנפטר היתה שיא העדכון. היום, האסונות והאִיומים הוירטואליים שוטפים גלים גלים, והשלווה הכפרית מתפוגגת.

גם כאשר אנחנו יושבים על כוס קפה או בירה טובה, מהסמארטפון מבצבצת ידיעה רעה, ומייד עוד אחת. אתה הולך עם סירנה בכיס וצ'קלקה בראש, וזה עוד לפני שהזכרנו הטרדות והודעות מצוקה של חברים וקרובים. המצב היחיד שבו אפשר להתנתק מזרם התודעה הוא "מצב טיסה". אבל במטוסים המרווחים בין המושבים צרים ואין מנוחה. כאשר לא ניתן לכבות את המסכים, הפיתרון הוא עמעום (Mute) רגשי: רואים ושומעים, אבל מקטינים מעורבות. יש לתופעה הזאת השלכות חברתיות שליליות, אבל אולי אין ברירה. בעולם חדשותי כה סואן אנשים זקוקים למעט שלווה כפרית ישנה.

I liked