Why is Kobi Arieli, who is one of Ehud Olmert's admirers, now hitting him?

February 10, 2020   

מן הפינות המרתקות והמכאיבות ביותר בשיח החולה והמשוגע של הימים האלה היא הופעת האורח של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בזירה. אולמרט הבליח בתחילה כפרשן ומהגג לענייני "כל מה שאתם אומרים על ביבי זה עוד כלום לעומת מה שאני יכול לספר לכם"; בהמשך הפך להיות מעורב יותר, ריננו שהוא מייעץ לגנץ, בימים אלה מסתבר שזה אפילו נכון ובעוד רגע כבר תתכנס מסיבת העיתונאים שלו עם אבו מאזן. אני נמנה על אוהביו של אהוד אולמרט. בשנות חקירותיו ומשפטו כתבתי אלפי מילים לטובתו ועשרות אלפי מילים בגנות רודפיו. הThe violation of Olmert's presumption of innocence was terrible. The exaggerated coverage that included over twenty cases that resulted in a conviction and a half was disgusting and evil, and everyone who was involved has a heavy stomach for the system, and first and foremost Olmert himself. The former prime minister has a well-organized narrative full of frustration, pain, and anger against law enforcement institutions, the legal system, and the media, and he voices it with his eloquence and talent to anyone who is willing to listen. And now, in the last two years, a wonderful opportunity has come his way to shout out his pain: right in front of his eyes, another politician, also a prime minister, is being tarred and feathered, his charges are lighter than his own, and yet the entire system is getting tough on him, his presumption of innocence is being violated, his rights are being violated time and time again, parts of the media are treating him cruelly, and all that the sought-after interviewee Ehud Olmert has to say is: Look, look. I can't really stand this man, Netanyahu, but I know the injustices of the system from my own case. The leaks, the excess motivation to convict, the celebrations in the city square. And even if we leave aside the question of political persecution, it is terrible and it harms the justice system. And it is corrupt and it is against morality. That is what he could have said, in a convincing Olmert style. And to ride on this wave of pain - real - and to repeat it over and over again, because it is true, and I am 100 percent sure that when Ehud Olmert sees a leaked transcript from an interrogation room on television - the memories rise up in him, and his heart becomes bitter and he completely identifies with Netanyahu's plight, it is impossible not to, and thus to vent his pain and his claim and along the way also to win the trust and sympathy of many, who hold this exact opinion. But Olmert doesn't act like that. He enthusiastically joins the ranks of Netanyahu's opponents and himself adds fuel to this fire of hatred, essentially missing the golden opportunity to cleanse his name and garner sympathy. And that, at first glance, is strange. Very strange. ובמבט שני זה לא מוזר בכלל. כי לאולמרט, למרבה הכאב, אין חפץ באהדתם ובתמיכתם של המצדדים בנתניהו. דעתם כלל אינה מעניינת אותו. אחת היא לו אם הם יאהבו אותו או ישנאו אותו. אולמרט תר אחרי הנכונים, היפים. הנאורים. את קרבתם ואהדתם הוא מחפש. ובימים העצובים האלה יש נוסחה בדוקה ומדוייקת לקנות את אהדת הצד הזה. וכך נופל גם האיש החכם וההדור הזה לבור אי האמת הזה ולשמחתו הוא פוגש שם עוד כמה ידידים ותיקים מתקופת הנסיכות וביחד הם מתפלשים בשנאתם וממלמלים את מילות המנונם מאז: עלי בריקדות ניפגש ניפגש אוי המצב! ממש מייאש בואו נפנה כלפיו את האש אולי יזמינו גם לשש