איפה ישנם עוד אנשים: אליעזר היון נפרד מסבא יעקב ז”ל הטוב והישר

סבא שלי, סבא יעקב, הטוב, הישר, החזק והצדיק נפטר.

בכך נפרד מאיתנו שריד נוסף לדור קודם – אנשי עסקים מראשית המאה, מאמינים בכל ליבם וגם מאודם – שמעט מאד נותרו ממנו כיום.

סבא נולד לפני 96 שנים בחלב שבסוריה. כשהיה ילד, הבריח עם משפחתו את הגבול, בדרכו לישראל. הם חיו בירושלים ותל-אביב. אבא של סבא, יוסף, היה איש רב פעלים וכיהן כיו”ר ועד עולי ארם-צובא.

סבא לא ליקק דבש וכבר כבחור התגייס לאצ”ל, ובהמשך לחם גם בכל בקרבות ישראל, עד לאחר מלחמת יום הכיפורים.

לאחר נישואיו לסבתא אולגה הצדיקה ע”ה, נאלץ לנדוד בארצות שונות כאיטליה ואפריקה כדי להביא טרף לביתו. היו אלו שנותיה הראשונות והלא קלות של המדינה, וסבתא נאלצה להישאר לא פעם עם הילדים, בעוד סבא מחרף נפשו עבור השגת לחם למשפחתו.

למרות הכל, וחרף הקשיים האובייקטיביים, גידלו משפחה מדהימה לתפארת, שומרי מצוות למהדרין ובני אדם – ‘מענטשים’.

אהבתו לידע ובעיקר לתנ”ך ולמחשבה היהודית היתה בלתי מוגבלת. הוא היה מאזין במשך שעות להרצאות של גדולי המלומדים ברדיו סביב הרמב”ם, צועד במשך עשרות שנים לשיעוריהם של הרב לאו, והרב ד”ר יצחק אלפסי בתל אביב, ובעיקר לשיעוריו של מי שמאד אהב – הרב שלמה גורן ז”ל. הרב ז”ל, היה מוסר סדרת שיעורים עמוקה ב’מורה נבוכים’ שסבא העריץ. הוא תמיד היה מסביר לי את ההבדל בין שיעוריו של הרב גורן סביב פילוסופיה יהודית, או מידות הר הבית, לשיעורי אגדה חביבים אך שטחיים משהו של מגידי שיעור אחרים.

את חידות התנ”ך שלו, מכירים כל הנכדים, וגם חבריהם. הוא היה מציע לא מעט כסף ופרסים למי שיפתור את החידודים הבלתי שגרתיים שלו. לפותרים הוא היה נותן בשמחה את מה שהובטח. זו הסיבה שביום שישי, שעות לפני שבת, היה מבקש בנימוס אך בעקביות שאינה מתעייפת: הכנת משהו חריף מן הפרשה להערב?

גם קשריו עם הגאון רבי יהודה עדס ועם הרבנים הגאונים לבית משפחת זעאפרני [שתי משפחות רבנים יוצאות חלב מפורסמות], נמשכו עשרות שנים. סבא תרם וארגן עבורם לא מעט תרומות.

עם אחיו הנגיד המפורסם – מגדולי הפילנתרופים בעולם התורני במאה הקודמת, למי שזוכר – ר’ אלברט מצרי ז”ל נפגש, ייעץ וסייע לרבנים המפורסמים שהוזכרו כמו גם לגר”ע יוסף זצ”ל ורבנים נוספים.

•

סבא היה איש כל כך מיוחד, כל כך לא שגרתי ובעל אישיות שפחות מוכרת בימים אלו. מונחים כמו בערך, כמעט, נראה לי, סמוך על, או קרוב ל… לא נכללו בטרימינולוגיה שלו.

מתי מוצאי שבת? הוא היה שואל, ואנו היינו עונים בערך ב-6:30. את זה גם אני יודע, היה סבא אומר, שאלתי כי ביקשתי לדעת את השעה המדויקת. לשאלה היכן הנעליים שלי? היה תמיד נוהג סבא לענות כי הוא יודע, וכשהיינו מגיעים בריצה לשמוע את המיקום – היה משיב את תשובתו הכנה: היכן שהנחת אותם.

בעולם ממנו הגיע סבא, ובטח בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, הצימאון שלו לידע ומדע, כמו גם הריחוק שלו מאמונות מיסטיות תפלות וחסרות בסיס, היו קונוונציה יוצאת דופן. הוא האמין בכל ליבו באלוקים, ולתפילות מעולם לא איחר ולא בשעה קלה, אך הוא היה איש רציונלי, חכם ונבון.

למכריו הוא ייזכר כאיש חזק, כאדם בעל אישיות מוצקה שחרף המצוקות הרבות אותם חווה נותר איתן, יציב וסדור.

אני אזכור אותו כסבא האוהב, המפנק באופן כמעט סוריאליסטי את נכדיו. אני אזכור את לילות הסדר המדהימים בהם היינו יושבים כל בני הדודים הקטנים ומטריפים אותו עם ‘שירי כספים’ עבור האפיקומן, את ההתעניינות האינסופית שלו: מה כתבת לאחרונה? ואת הקושי הרב אליו התרגלנו בהדרגה עם נפילתו למשכב של האיש החזק – לפני יותר מעשר שנים.

יהי זכרו של סבא יעקב מצרי בן יוסף, ברוך.