ילדה יושבת בבית 45 יום ובוכה. אבל הסמינר באלעד מסרב לקבל

1.

כשהיא סיימה בחגיגיות את כיתה ח’ בבית הספר היסודי ‘בית יעקב’ בעיר אלעד, בו למדה, לא חלמה ב’ שאת תחילת שנת הלימודים בסמינר היא תעשה בין ארבעת כתלי ביתה.

אבל ראש חודש אלול חלף, גם ראש השנה, יום כיפור מאחורינו, והערב – חג הסוכות.

וב’? עדיין יושבת מידי יום בביתה, מתבוננת מהחלון בחברותיה מבית הספר הצועדות מידי בוקר ללימודים, כשלה אין מוסד לימודים ללכת אליו.

זה עצוב, זה אפילו סוחט דמעות. מה פשעה?

ובכן, היא בת למשפחה ממוצא מזרחי. אבל מבירור שערך חרדים 10 עולה כי לא זהו ‘חטאה’, אלא הישגיה בלימודים. “לא משהו”, כפי שהגדיר באוזני גורם שניסה להסביר מדוע אינה מתקבלת לסמינר. “הייתה חלשה במבחן”, הוסיף.

כאילו מוסד לימודים חרדי מיועד רק למצטיינות בלימודים, כאילו היה זה בית הספר ‘הריאלי’ או מינימום הטכניון.

וכשסמינר אחד לא מקבל תלמידה לשורותיו, גם סמינר שני מתנגד. מדוע לא? זה יפגע לו ביוקרה.

2. 

הסאגה לא הייתה פשוטה עבור בני המשפחה. הילדה עצמה מעורבת “מה שפחות”, כפי שמספר האב, דמעות בעיניו. לחברות, השואלות ‘למה את לא באה ללימודים’ היא מסבירה הסברים מפותלים ומשונים, כשהיא רוצה להאמין, שהן מאמינות לה. הן לא, אני מנחשת.

בבית הספר היסודי מרעיפים על ב’ שבחים, מהבחינה הרוחנית. מצבה הלימודי הוא לא הנושא בעיניהם, יש תעודה, “ותמיד ניתן לקבל על הילדה שעות של אפס שבע לתגבור ושיעורי עזר”, כפי שמסבירה לי מורה שהכירה את הילדה בבית הספר היסודי – ואשר חפצה, כמובן, בעילום שמה.

בבית הספר היסודי היה ברור למורות כמו גם למנהלת שב’ מתאימה רוחנית להתקבל לסמינר ‘דרכי חנה’ (המנהל, הרב מתתיהו זלזניק, סירב להגיב לכתבה). “יש מורות שאפילו חתמו לאבא על מכתב לפיו הילדה מתאימה”, אומרת המורה.

למה מכתב?

הבנות הגדולות במשפחה למדו בסמינר ‘הרב שטיין’. לב’, בתם הקטנה, סברו ההורים שסמינר ‘דרכי חנה’ יתאים יותר, ומסיבות חיוביות. “חשבנו שהוא סמינר מעולה”, אומר האב.

אלא שאז, כחלק ממסלול הייסורים שעברה המשפחה, שרשמה את ב’ בזמן ל’דרכי חנה’ והייתה בטוחה שהכול כשורה – יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים, הופתעו למצוא בתיבת הדואר שלהם מכתב, לפיו הילדה נמצאה לא מתאימה…

כעת, רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, לך תעשה משהו. מאז ועד היום לא מפסיק האב – יהודי חשוב באלעד –  לכתת רגליים ולעשות הכול, כדי שלביתו תהיה כיתה ללמוד בה.

“לשבחו של ראש העיר ישראל פרוש ייאמר, שהוא ניסה לעשות הכול, באמת הכול”, אומר האב. “בשלב מסוים, הוא הבין מגורם שיש בעיה ‘רוחנית כלשהי’. ברור היה לי שזה תירוץ קש, אבל ראש העיר הציע לי להביא מכתבים מרבני העיר”. שלושה מרבני העיר, כולל המרא דאתרא, חתמו על המכתב לפיו הבת מתאימה רוחנית.

“אבל משרד החינוך גיבה את הנהלת הסמינר”, הוא אומר ובקולו נשמע צער גדול.

3.

פניתי לשר החינוך, הרב רפי פרץ, אבל הוא בחר שלא להגיב.

מדוברות משרד החינוך נמסר לחרדים 10: “עניינה של התלמידה נבדק באופן מעמיק ויסודי, במלוא הרגישות וכובד הראש. ההחלטה התקבלה בהתאם לנתונים שהובאו בפני המשרד על ידי ההורים וכלל הגורמים הרלוונטיים ברשות ובבית הספר. בתוך כך, ובהתאם לחוק, על הרשות המקומית לפעול לשיבוץ התלמידה במוסד חינוכי מתאים”.

“מעמיק ויסודי”?

מעניין שבדיקה “מעמיקה ויסודית” שאני ערכתי העלתה שהילדה מתאימה מהבחינה הרוחנית, והעובדה שהיא חלשה יותר בלימודים אינה סיבה לשבת בבית במהלך השנים הקרובות.

אז משרד החינוך העביר את הכדור לידי הרשות המקומית, שבחרה שלא להגיב לפניית חרדים 10. ננחש שאילו הייתה העירייה משגרת תגובה, הייתה מסבירה שראש העיר עשה כל שביכולתו – מה שנכון, הוא התקשר אישית למנהל הסמינר, שהסביר שהילדה אינה מתאימה רוחנית, הציע לאב להשיג מכתבים, האב השיג – אלא שמנהלי הסמינרים (מה חדש?) לא ממש נשמעים לראשי ערים, גם אם הם חרדיים וגם אם פוליטית הם משתייכים לאותה אסכולה, פחות או יותר.

בייאושו כי גדול החליט האב לנסות לערער על ההחלטה. רבים אמרו לו “זה חסר סיכוי, המשרד מגבה את הנהלות הסמינרים”. אבל הוא הגיש ערעור.

תנחשו איך זה נגמר? בגיבוי של המשרד. או כפי שכתבו לנו בתגובתם: “עניינה של התלמידה נבדק באופן מעמיק ויסודי”.

4.

גורם בעיר המעורה היטב בפרשה, טען באוזניי כי זו הסיבה: “מחנכת שהיא רשמת לא הסתדרה עם המשפחה”.

לך תדע. מעניין ששלושה רבנים – הרב גרוסמן, הרב רוז’ין והרב בלוי – חתמו שהילדה מתאימה. אבל במשרד החינוך אמרו: “נבדק באופן מעמיק ויסודי”.

אגב, מבחינת העירייה הילדה משובצת, על הנייר, ב’דרכי חנה’.

בפועל, היא רשומה על מיטתה, שופכת דמעות. התלבושת האחידה, זו שנרכשה כבר בחופש, עדיין תלויה על קולב.