חידת מיליון הדולר של צפת: לגלבך היה בכלל סיכוי לנצח?

 ההצהרה של ח”כ משה גפני בכנס הניצחון של ‘דגל התורה’ שנערך אמש (מוצאי שבת) בירושלים, לפיה לנחמן גלבך, מועמד ‘שלומי אמונים’ בצפת לא היה סיכוי, עם תמיכת דגל ובלעדיה, לנצח בבחירות – עוררו סערה בעיר המקובלים.

יש מי שהזדרזו לשלוף מחשבון ולבצע את את החישוב הבא:

שוקי אוחנה זכה ב-9213 קולות, נחמן גלבך 5673 קולות. מצביעי ‘דגל’ קיבלו 2 מנדטים, שהם 1400 קולות לדברי גפני, או ליתר דיוק, 1241 קולות. מצביעי אליעזר לזר, חסיד סערט ויז’ניץ, שגם הוא תמך בשוקי אוחנה – עומדים על כ-1000 קולות פלוס מינוס, המהווים מנדט (בזכותו קיבל שפע תיקים מאוחנה).

הנה החשבון הפשוט, או הדרקוני, נכון יותר לומר: שוקי אוחנה ללא ‘דגל’ ולזר 7162, נחמן גלבך עם ‘דגל’ ולזר 7724. כלומר, ‘מנצח’.

האמנם? ממש לא:

• ‘קולות דגל’ כוללים מנדט שלם של אנשי ‘כסא רחמים’, בראשות הרב רפאל כהן מצפת, כך שמחציתם שייכים לקהילה זו, שלעולם לא הייתה תומכת בגלבך.

• גם אם הייתה יוצא ‘קול קורא’ של המועצת (דובר על תמיכה כללית של המועצות של ‘דגל’ ואגו”י, בלי חתימות פרטניות של גדולי ישראל של ‘דגל’ ובראשם הגר”ח קניבסקי והגרי”ג אדלשטין, שכבר הביעו דעתם בסיבוב הראשון על תמיכה באוחנה, ולא היו אמורים לשנות זאת, גם אם היה נסגר דיל ‘דין צפת כדין ירושלים’.

• רוב הקולות של ‘דגל’ בצפת היו מתעדכנים מפה לאוזן מה פשר ההוראה החדשה (הצלת ירושלים) – ומצביעים לשוקי אוחנה, כפי שהורו להם בסיבוב הראשון. גם אם לא, הרי שמדובר במחצית הקולות. חישוב מחודש מעלה כי לא הייתה כל היתכנות לניצחון של נחמן גלבך בתנאים הללו.

• אילו כל הציבור החרדי היה מתייצב בחזית אחת לתמיכה בנחמן גלבך, הייתה נפתחת מערכת משומנת של תסיסה בציבור החילוני, שהדבר האחרון שחסר לו בצפת – כמו בירושלים – הוא ראש עיר חרדי. שלמה חדד, שקלט זאת לפני 5 שנים, כשהפסיד במירוץ למרות שגרף כ-30% מקולות המצביעים היה מספיק חכם הפעם כדי לחבור אל שוקי אוחנה כבר לקראת הסיבוב הראשון.

• בכל מקרה – גם אם ‘דגל’ הייתה עורקת מאוחנה לגלבך – מצביעיו של לזר לא היו מגיעים אחריהם. גם משום שבחמש השנים האחרונות יובש נציגם באופוזיציה, גם משום ההשפלה שעבר, לדבריו ולדבריהם, מצד תומכי גלבך, וגם משום שמקור בכיר בסביבת אוחנה גילה את אוזנם, שכדי לתמוך באוחנה ולהסיר מועמדות דרש גלבך שלא להעניק את תפקיד הסגן ללזר.

אם כך, הטענה עליה חזר עיתון ‘המבשר’ שוב ושוב, לפיה התייצבות אחידה של כל הציבור החרדי בצפת הייתה מובילה לניצחון של ראש עיר חרדי – אינה נכונה.

בנוסף, כפי שטען גפני בנאומו התוקפני כנגד ‘שלומי אמונים’, אין היתכנות להחלטה חד-צדדית על מועמד חרדי, מבלי להיוועץ בשאר הסיעות החרדיות תחילה. כלומר, קודם הרצת המועמד. זה נכון לצפת, זה נכון גם בירושלים.

ועוד משהו: אם כבר מריצים מועמד חרדי לראשות העיר, העדיפה ‘דגל’ את אליעזר לזר, מי שהיה חלק ממרכבי רשימתה בקדנציה האחרונה.

לזר הריץ את עצמו כבר שנה קודם לבחירות. דובר ‘שלומי אמונים’ חזר וטען באוזני אז, שאין כל סיכוי למועמד חרדי לנצח בצפת. מדוע חודשיים לפני הבחירות מתעלמת ‘שלומי אמונים’ ממועמד שכבר נמצא חודשים ארוכים על המדף – ומצניחה חדש מטעמה?

הנה נוסח מנשר שהוציאו תומכיו של לזר אמש. המנשר פָּארָפְרָאזָה לידיעה פורסמה ב’המבשר’.

“בדיוק כמו בבחירות לפני 5 ו-10 שנים בצפת, גם הפעם הוכח: אם שלומי אמונים לא היו מפלגים את החרדים בצפת, היה נבחר ראש עיר חרדי בסיבוב הראשון”.

הנה החישוב שלהם:

“פילוח תוצאות הבחירות בצפת מוכיחים: הרב לזר הוא היחיד שיכל לנצח בסיבוב הראשון אילולי התערבות ‘שלומי אמונים’ • “מי שבאמת חשוב לו ראש עיר חרדי בצפת היה צריך להתאחד בסיבוב הראשון אחרי הרב לזר” •  ומהי התשובה הניצחת ל”טיעונים המתמטיים” של ‘המבשר’?”

“החשבון פשוט: אם נצרף את 3871 הקולות שקיבל נחמן גלבך ל-1,969 הקולות שגרף אליעזר לזר בסיבוב הראשון, וכן נפחית משוקי אוחנה 1,150 קולות של מפלגת ת’ [במדה ונאמר ש-250 מהם הצביעו לזר ממילא] ונעבירם ללזר, הרי שלזר היה מנצח את הבחירות בסיבוב הראשון כשהיה גורף 43%, לעומת שוקי אוחנה שהיה מסתפק ב-31% בלבד.

“במילים אחרות: אם גלבך לא היה ‘טורף את הקלפים’ כלשונו, בצפת היה כיום ראש עיר חרדי אחרי סיבוב ראשון. וזה היה ברור ומוסכם על כולם, כולל על מצביעי גלבך. ובעיקר לאור העובדה שהם דוגלים בכך שהיו תומכים בראש עיר חרדי מול חילוני יהיה מי שיהיה.

“אז מי שבאמת חשוב לו ראש עיר חרדי בצפת היה צריך להתאחד בסיבוב הראשון אחרי הרב לזר”, לטענתם.

הם גם חופרים בנבכי ההיסטוריה: “האמת, זו לא הפעם הראשונה שאגודת ישראל הכתירה בצפת ראש עיר חילוני בשעה שחרדי או דתי יכלו לנצח אילולי תמיכתם. בבחירות לפני 10 שנים כאשר התמודדו ישי מיימון הדתי מול שוחט החילוני, תמכה אגודת ישראל בצפת בשוחט – שניצח, ואז הוכח שאם החרדים היו תומכים במיימון הוא היה מנצח. כך גם בבחירות לפני 5 שנים, כאשר התמודדו שלמה חדד החרדי, מול שוחט החילוני ואגו”י שוב תמכה בשוחט, והביאה לניצחונו. הוכח שאילולי תמיכתם [שגררה אחריה את חב”ד וש”ס], שלמה חדד החרדי היה מנצח”.

הנה התשובה לעיתון ‘המבשר’, כפי שאנשי לזר עורכים אותה:

“ראשית, לפני שנתייחס לנתונים, עלינו להבין ש’המבשר’ והאנשים שאותו הוא מייצג, לימדו אותנו בחודשיים האחרונים, שהם האחרונים שאפשר להסתמך על חישובי ה’אילו וכאילו’ שלהם בנושאי צפת וירושלים. שכן, לפי מה שהם האכילו אותנו לפני הבחירות, דייטש וגלבך היו אמורים להיות ראשי עיר כבר לפני שלושה שבועות, לאחר שייקחו בהליכה.

אבל לאלו התמימים שכן קונים את הלוקש שלהם, אז שימו לב לחשבון המתמטי הארוך והמייגע שאותו מציג ‘כתב המבשר’, שבסופו מגיע הכותב למסקנה שאם מפלגת ת’ (דגל התורה) ותומכי אליעזר לזר היו מצביעים בסיבוב השני לגלבך, גלבך היה מקבל 7,503 לעומת אוחנה שהיה מתספק ב-7,383. ואז גלבך היה מנצח בפער של ‘120 קולות’ (!).

אליעזר לזר. צילום: David Cohen/Flash90

מבלי להתייחס לעובדות שהחישובים של הכותב בחלקם מופרכים מצד עצמם, לכל מי שמונח בענייני צפת (לדוגמא, הם הלבישו את אחוזי ההצבעה של הסיבוב הראשון (בליטאים) על התוצאות של הסיבוב השני (בכלל הציבור), מבלי לקחת בחשבון את הירידה המשמעותית באחוזי ההצבעה בסיבוב השני], הרי שהאדון עצמו מודה בכך ש’דגל התורה’ הייתה צריכה להבין מראש שגלבך מנצח בוודאות בפער של 120 קולות, ולהתאחד עמו.

120 הקולות הללו ביחס למצביעים הם פחות מ-1% מכלל המצביעים, וזהו הימור מסוכן ביותר, וכל אדם שפוי יסכים שאפילו אם הפער של הצפי היה כפול פי 4, עדיין מדובר בהימור מאוד מסוכן, עם אלף ואחת סיבות שבגינם שוקי אוחנה יכול היה לנצח אם לא על חודו של קול בודד, אז על הרבה יותר מזה. מעניין אם  ר’ מאיר פרוש היה מסתכן בהימורים כאלו כשמדובר בעסקיו.

ובנוגע למה שפורסם בהמשך הכתבה על הצטרפות הציבורים החילוניים והדת”ל, פילוחי הקלפיות בשני הסיבובים הורו בבירור, שלמרות הצטרפות ‘תקומה’ לגלבך בסיבוב הראשון והצהרות החילוניים, הוא לא ראה מהם יותר מקולות ספורים.,על אחת כמה וכמה אם כל החרדים היו מצטרפים אליו, החילונים היו בורחים ממנו עד האחרון שבהם”.

ומה עם ‘דין צפת כדין ירושלים’:

“שלומי אמונים שניסו לגרור את צפת לעסקה מול ירושלים, הוכיחה כאלף עדים שהדבר האחרון שחשוב לה הוא החובה ההלכתית לתמוך בחרדי מול חילוני.

אם זה היה השיקול האמיתי שלהם בצפת, היה עליהם לתמוך בליאון בלי תנאים ועסקאות. בכך שהם תמכו בברקוביץ, הם הוכיחו שהמטרה שלהם היא אגו אישי ולא כבוד ה’.

וממילא, ‘המבשר’ – שופר ‘שלומי אמונים’, שבאופן לא רשמי תמך במועמד שונא דת בבירת ישראל, הוא האחרון שיכול להטיף מוסר למי שלא תמך בחרדי בצפת, שממילא לא היה לו שום סיכוי”.