עמית סגל זעם: “מסמכים מחוצפים. הרוסים שתלו אותם במחשבי ‘כאן’?”

תחקירו של גידי וייץ ב’הארץ’ על טבלאות המיונים של עובדי רשות השידור, שלפיהן נקבע גורלם התעסוקתי בתאגיד השידור הישראלי החדש ‘כאן’, נוגע בנקודות רגישות רבות בקרב אנשי תקשורת, מיעוטים וצופים ומאזינים מאוכזבים.

על פי התחקיר, תויגו העובדים במילים בודדות, פוגעניות וקטלניות.

את העובדים האלה מכיר היטב יעקב אחימאיר, ממקימי רשות השידור, וגם הוא, אף שהצליח “לשרוד” את אתגר הקבלה והוא ממשיך להגיש בתאגיד, נכלל ברשימות. “גם עלי כתבו שאני מותג, אבל אני לא סמן לחדשנות או לרעננות, זה ציטוט די מדויק”, אמר לאילה חסון ב־103fm, אף היא בכירה לשעבר ברשות.

“אני דווקא רוצה להשמיע הערה אישית, לא עלי, אלא על מי שהוגדר בתחקיר הזה ‘ערבי’, עורך וידאו שהוא על פי הרשימה ‘מן הוותיקים בקומה – מה שאומר בינוני־פלוס’, סוף ציטוט”.

“אני מכירה את עורך הוידאו הזה, שמו פטריק, והוא יכול ללמד הרבה עורכים”, אמרה אילה – ואחימאיר הוסיף: “כן. הוא עורך וידאו מעולה, כל כך מבין ומקצוען, לעיתים קרובות עורך כתבות שלי וכמובן של אחרים. איזו מן הכפשה היא זו? הוא ‘בינוני-פלוס’? הוא ‘מעולה-פלוס’! זה ממש נורא אם מקבלי ההחלטות מסתמכים על חוות דעת כמו זו, אני לא יודע מהו שיקול הדעת שלהם, ומהי החוכמה שלהם”.

הפרשן עמית סגל מ’החדשות’ תקף בחריפות את “שורת המסמכים המחוצפים הזו”, כהגדרתו, שהוצגה בתחקיר.

“התאגיד הוא לא רק כלי תקשורת, הוא מוסד ציבורי. תחשבי מה היה קורה אם הביטוח הלאומי לא היה מקבל אדם כי הוא ערבי או מזרחי. כשאנשים דורשים ייצוג הולם זה דבר הכי מוצדק שיש, כשאנשים כותבים את זה בתור עלבון – בושה וחרפה”.

מושאי התאגיד, שעיקר הביקורת מופנית כלפיהם – הם המנכ”ל אלדד קובלנץ ויו”ר המועצה הציבורית שאמורה לפקח על פעילותו, גיל עומר.

“תגיד לי, מה קשור שעורך וידאו הוא ‘ערבי’ או שעורכת היא ‘מזרחית’? קובלנץ ישב פעם בחדר עריכה? הוא יודע מה זה עורך וידאו? הוא ערך פעם כתבות?”, שאלה אילה.

“זו ממש שערוריה”, השיב יעקב אחימאיר, “מה זה הדבר הזה? באיזה סולם זה ‘בינוני-פלוס’? בסולם קובלנץ? בסולם עומר?”

עמית סגל רתח על ראשי התאגיד: “איפה גיל עומר? הוא היו”ר – תפקידו הוא למנוע תופעות כאלה. הוא המפקח מטעם הציבור. האם הוא ידע על הדברים האלה? האם הוא מתכוון לנקוט בבירור? איפה מנכ”ל התאגיד קובלנץ, שאני מעריך ומכבד אותו, אבל מה זה הדבר הזה?”, שאל בקול זועם.

עמית ציין שכשהיה בעד התאגיד ונגד רשות השידור עשה זאת מתוך רצון למנוע את השליטה הפוליטית בארגון ועל מנת שהשיקולים יהיו עיתונאיים בלבד.

“המנכ”ל והיו”ר ידעו להשתמש יפה יפה בתקשורת, כולל בי, כולל באחרים, במאבקם הגדול למען התאגיד ונגד הדיקטטור הגדול, ראש הממשלה. עכשיו, פתאום, דממה”.

תגובת התאגיד לתחקיר, על פי סגל, כללה את הביטוי ‘זו לא דרכנו’ – וזו עוררה את זעמו. “מה זה בכלל אומר? מה זה, מה זה הקשקושים והתגובות האלה?” שאל.

אילה חסון הצטרפה לדברים. “בתגובת התאגיד טענו כי ‘גורמים עוינים לנו רודפים אותנו’. מה זה הדבר הזה? חוצפה! מי רודף ומי עוין? נלחמנו בחירוף נפש בשביל התאגיד הזה. אני מצפה מהקולגות בתקשורת לא להשאיר את המאבק בצורה כזו”.

חסון ניסתה להבין מדוע התקשורת לא נזעקת בעצמה לנושא. לסגל ולאחימאיר לא היו תשובות.

“מה שאני מצפה לא יקרה, אבל אני יכול להעלות בדמיוני מה צריך לקרות”, סיכם אחימאיר, “נציבות שירות המדינה צריכה להיכנס לעומקה של הפרשה הזו. עליה לבדוק, ואני מקווה שיש לה סמכות שיפוטית. אם המסמך הזה אכן היה נגד עיני מקבלי ההחלטות – עליה להסיק מסקנות”.