מכתב כואב לאנשי ‘גבעת שמואל’: מבינים אתכם, אבל הלב שורף I טור

ילדים למשפחות ברוכות ילדים ודלות אמצעים, ואם מבחירה או שלא מבחירה אין זה משנה כלל, בטח שלא לילדים עצמם עליהם ורק עליהם אנו דנים כאן.

אלה שלגביהם החופש הגדול, לו הם מצפים בכיליון עיניים, אינו כולל, ומעולם לא כלל, טיסות משפחתיות לחו”ל או נופש במלונות פאר במחירי עתק.

ילדים שאינם יכולים אפילו לדמיין בילוי באטרקציות יקרות כמו לונה פארק, או אפילו ביקור בספארי.

לא כשמשפחתם מכילה עוד לא מעט אחים ואחיות וארנק ההורים מכיל מצידו וביחס הפוך מעט מדי מזומנים לטובת פעילויות פנאי.

שהחופש שלהם פשוט ודל עד כדי מבוכה ממש בעיניי “הלא חרדי” המצוי.

יציאה לגינה שכונתית; נסיעה באוטובוס דחוס ומתפקע לחוף ים צפוף; נסיעה לירושלים, שוב באוטובוס בין עירוני, גם הוא כמובן דחוס ומתפקע; שם יערכו אולי פיקניק משפחתי קטן בגן סאקר.

ומרבית המשפחות המיטלטלות, נודדות ו”פושטות” כלשן אחד העסקנים המקומיים, על הפארקים שבשטחי הערים הסמוכות, הן לגמרי כאלה.

אז כן, אני בהחלט מבין אתכם עיריית גבעת שמואל, שזו “הגינה שלכם”. וכן, הגינה נבנתה ומתוחזקת בכספי הארנונה שלכם. מבין לגמרי. סבבה.

אני רק יודע, מה זה יודע, בטוח במיליון אחוזים, כי ההפסד הבאמת גדול שלכם אינו דווקא בכספי ארנונה מבוזבזים לשווא שלכם.

הוא נמצא חשבון גדול יותר וסמוי יותר, זה שמי בכלל סופר אותו כיום בעידן הקרח השבטי מגזרי, בתקופת ה”שלנו ורק שלנו”, מתקיים באותו חשבון קוסמי מוסרי, בטח יהודי, כל כך נשכח ונעדר כבר מעין ומלב.

באותם מאות ואלפי ילדים עצמם שלא יזכו ליהנות מהגינות “שלכם”.

בילדים שלא יתרוצצו בקולות צחוק משוחרר, בשמחה פורצת שרק ילד מסוגל לה, על מתקן שעשועים שמבחינתו הוא הלונה פארק הכי מרהיב שקיים, מתגלם ובאמת הפעם ההפסד הגדול שלכם.

האושר והצחוק והשמחה של הילדים האלה שיימנעו מלהתגלגל בפארקים שלכם, הם הפסד שכזה אותו אפילו הארנונה האולטרה מנופחת שלכם לעולם כבר לא תוכל להשיב ולספק.

ונו, ברור לי לגמרי שעם ההפסד כזה, בהחלט שתצליחו להתמודד.

אתם כמובן שמסתפקים באושר, שמחה וצחוק של ילדי תושבים מקומיים, של אלה ורק של אלה המסוגלים להרשות לעצמם את הארנונה שלכם בלבד.

אני לא.

לי זה שורף בלב. אך גם עם זה בטח תצליחו להתמודד.