אילו נסים התחוללו במהלך ראיון של ‘משפחה’ עם אהרונוב? אל תשאלו

האמת: לא ממש הקדשתי תשומת לב למוסף ‘מאחורי הקלעים’ של עיתון משפחה, שאפילו לא נכלל בחבילת העיתונים ונזקקתי לאוספו מאי-שם בירכתי המכולת השכונתית.

מה יש בו? פרויקט שכונה בני ברקית זכה לשלישיית עמודים, כתבות יח”צ לערים חרדיות, קניון מסחרי, רשת מעונות, גופי הצלה – כל אלו ועוד שזורים עם מנהלי חנויות ספרים ואסטרטגים.

על זה צריכה הייתה הנהלת העיתון לשלם לנו הקוראים, לא?

אבל אז הפנה אי-מי את תשומת ליבי לביזיון הבא. הייתי חייבת להקדיש לו מבזק מיוחד.

•

הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב עושה עבודה נפלאה כראש מפעל השליחות של חב”ד בארץ הקודש. אין ספק בכך. איך הכתיר אותו הכותב, שלום גרוס? “גם אחרי שעות ארוכות של שיחות איתו ועם האנשים שלצידו זה שנים ארוכות, לא הצלחנו להגיע למסקנה האם זה בגלל אופיו, אופי פעילותו או השקט שהוא כל כך נהנה ממנו”.

צחקתי בקול. מי לא קרא את הכתבות המתוקשרות והמהדהדות אודות משפטו, כניסתו לכלא, יציאתו מהכלא. אחד מכלי התקשורת החרדיים אף הצליח להשיג איתו ראיון אז.

אז צל”ש לשקט, שהוא כל כך נהנה ממנו.

אבל כל זה בקטנה. שימו לב לפלונטר הבא.

הנה הפתיח: “עוד לפני ששאלתי את השאלה הראשונה עלה נושא השעה בה נשוחח. ‘אפשר בשעה 3 או 4?’ התעניין הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב. ‘אפשר, בהחלט’, השבתי.

כשקלט הכתב כי מדובר ב-3 או 4 לפנות בוקר, הבהיר: ‘אני לא עובד בשעות הללו’.

“‘מצטער’, השיב אהרונוב. ‘אבל אלו השעות היחידות ביממה שיש לי עבור הראיון הזה, ואני רציני’.

‘אז קבענו בשעה שהייתה נוחה לו. 3:30 לפנות בוקר… בסיוע שעון מעורר ראוי לשמו התעוררתי בשעה היעודה, הכנתי כוס קפה מהביל והתקשרתי”.

כמה מרגש.

ולמה אני צינית?

סתם כי התבלבלתי מהמשך הכתבה. שימו לב:

“כך הצלחנו לנהל שיחה רציפה שלא נקטעה בהפרעה של שיחת טלפון כל כמה דקות”. מן הסתם התכוון הכתב לצליל של ‘ממתינה’, שהרי השיחה ביניהם התנהלה טלפונית, לא?

אבל נמשיך. “יש לו לרב אהרונוב חיוך של מבוכה. החיוך הזה לא בדיוק מתאים לו. לא בדיוק מתאים לאישיות הפלדה שנראית מבעד לאישיותו”. מניין כל זאת לכתב? וכי חלף החיוך של המבוכה מבעד לאפרכסת, סתם ככה בשעה 3:30 לפנות בוקר?

אבל עזבו אתכם מזוטות. זוהי רק ההתחלה. “אני מנסה להחזיר את הרב אהרונוב לאותן שנים. הוא מתמתח בכיסאו, ואני רואה שמשהו בשיחה הולך עכשיו למקום אחר”.

אתם הבנתם את זה? כתב משפחה רואה דרך שפופרת הטלפון. תעזו רק לומר שזה לא נס נטו של ‘מאחורי הקלעים’.

הנס ממשיך להתרחש: “בפעם הראשונה בשיחה אני מזהה שביב של התרגשות בעיניו…”

“הוא מבקש לסיים את הראיון. לפניו עוד שעות ארוכות של עבודה”, אבל “בדרך החוצה אנחנו חושבים על מכתב התשובה מהרבי שכמעט ו’פוצץ’ את הראיון הזה”…

החוצה מאיפה? ממרכזיית בזק?

תודו שניסים שכאלו לא קורים בכל יום ויום במערכות העיתונים.

נזכרתי ב’בין השורות’ ישן, מינואר 2017, שהביא ידיעה יחצנית מ’משפחה’, כזו שכותרתה היה “כינוס השלוחים הארצי של צעירי אגודת חב”ד”.

הנה תוכנה של הידיעה: “יתקיים השנה כינוס השלוחים הארצי של צעירי אגודת חב”ד בארה”ק הכולל 390 בתי חב”ד ו-810 שלוחים הפועלים ומפעילים את אלפי הפעילים בכל תחומי הפעילות של חב”ד ברחבי ארה”ק כמסורת מזה עשרות שנים בראשותו של הרב יוסף יצחק אהרונוב, ראש מפעל השליחות בארה”ק”.

“כל מילה נכונה”, כתב אז ‘בין השורות’. רק גילוי אחד חסר היה לו.  ‘הרב אהרונוב, ולא ניכנס כעת לסיבות, שוהה בימים אלו במאסר. מן הסתם, ייבצר ממנו להשתתף באירוע, שנערך ‘בראשותו’. קצת מצחיק, בעצם עצוב”.

אפרופו הדממה והעלטה בהם היו שרויים עד היום פעליו של הרב אהרונוב, שנשוב ונדגיש: הוא אכן פועל גדולות ונצורות ואין מטרת טור זה לזלזל בהם חלילה.

באותו עיתון, אגב, פורסמו המילים הנוקבות הבאות בטורו של יוסי אליטוב (בהקשר לפרשת ‘ידיעות אחרונות’ והקלטות). הנה הצעתו: “כלי תקשורת שיפרסם עמוד ראשי ששמונים אחוזים ממנו אינו אלא תוכן שיווקי שמוזמן על ידי ספונסרים או מו”לים בעלי אג’נדות ברורות – יועבר אחר כבוד למוזיאון לזכר העיתונות העברית ההיסטורית”.

הלו, אתם שם במוזיאון, מישהו מוכן לבוא ולהעביר את 188 העמודים של ‘מאחורי הקלעים’ “לזכר העיתונות העברית ההיסטורית”?