ביקורת על המשטרה, איום על הדמוקרטיה?

כמה שאלות ותהיות בעקבות חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו:

א. האם ביקורת על גורמי אכיפת החוק במשטר דמוקרטי היא איום על הדמוקרטיה?

ב. האם ביקורת על גורמי אכיפת החוק בעניין חקירות נתניהו היא איום על הדמוקרטיה?

1. מדוע בסקרי שביעות הרצון של הציבור על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, רמת שביעות הרצון של הציבור מהמשטרה ובימ״ש היא בירידה קונסיסטנטית, וביחס למשטרה רמת שביעות רצון נמוכה? ונמוכה קונסיסטנטית לאורך שנים בגלל ביקורתו של נתניהו?

2. האם הביקורת על האקטיביזם השיפוטי הדורסני (ללא אח ורע בעולם המערבי) אותו מגדיר אחד מענקי המשפט בארה״ב, פרופ׳ ריצ׳רד פוזנר, שאומר כי בימ״ש העליון הוא האגרסיבי ביותר בעולם (!), וכי אהרון ברק הפך את החוק כטיוטה אותה ניתן לשכתב באמצעות פסיקה תואמת אג’נדה – היא פגיעה בשלטון החוק ובחוסנה של הדמוקרטיה או שהיא ביקורת לגיטימית?

3. האם אי זימונו של יאיר לפיד לחקירה באזהרה כאשר הסתבר כי לא רק שלא “זרק את מילצ’ן מהמדרגות”, כפי שהעיד, אלא אף ביקש לכאורה חוות דעת מהפקידות באוצר, כפי שדיווח העיתונאי חיים לוינסון מ״הארץ״ – אינה ביטוי לחקירה בררנית?

4. האם אי זימונם לחקירה של חברי הכנסת שתמכו בחוק ‘ישראל היום’, עליו ניצח נוני מוזס, לכאורה, וזכו בתמורה לכתבות מלטפות בידיעות אחרונות אינה ביטוי לחקירה בררנית?

5. האם מבול ההדלפות מחדרי החקירות אינם סכנה לשלטון החוק? פגיעה בחירות ובשלטון החוק? מדוע ההדלפות לא נחקרות?

—

• יואל ישורון הוא סגן ראש העיר חולון,  מרצה לממשל ופוליטיקה