תחרות ‘הכה את נתניהו’ בעיתונות החרדית: אז מי הצליף הכי חזק?
1.
“אדום בעיניים” זעקה הכותרת האדומה על גבי לבן. “הקהילות החסידיות צועקות בשקט, הליטאים מתלוננים בקול. המסע ברחובות חיפה שישנה את כל מה שחשבתם על הפוליטיקה של העיר האדומה”.
טוב, לא באמת חשבנו. פשוט קראנו.
בחג סוכות האחרון מצאנו במוסף החצי-שיווקי ‘יום בחיי’ של עיתון ‘משפחה’, כתבה מתוקה מדבש על האיש ופועלו – יונה יהב, ראש עיריית חיפה. כמעט השתכנענו אז שמדובר באחד מראשי הערים הטובים ביותר שקמו אי-פעם עבור הציבור החרדי. עד שקראנו את הכתבה השבוע, מאת שלומי גיל, שטרח להצפין ולשוחח עם תושבים בעיר האדומה.
כבר אז ציין ‘בין השורות’ כי מישהו טען בפניו ש”ספק ספיקא אם מותר לקרוא את הגיליון הזה בחג עצמו”, באשר הוא כלל “כתבות פרסומיות לארגונים, עמותות, גופים מסחריים, וגם יהב אחד מחיפה…”
אז לטובתכם, כדאי שתקראו בתשומת לב מרובה את הכתבות ב’סתם’ עיתונים של אמצע-שנה, שם יספרו לכם את האמת.
“הצד החילוני של הרחוב משופץ, הצד החרדי נשאר מוזנח. באמצע הפארק שהמשפחות החרדיות אהבו, הקימה העירייה גינת כלבים. המבנה שהובטח לילדים החרדים נמסר לד”לים ו-400 ילדים חרדים לומדים בשטח של 600 מ”ר. הישיבה לצעירים השקיעה מליונים אבל ראש העיר נחוש ‘שייצאו משם, שיילכו להדר. זה לא מקום לישיבה’. ראש העיר הבטיח לעזור לחיידר לשפץ, אבל העירייה שלחה צו מבנה מסוכן. הקהילה נותנת גב לראש העיר, אבל צריכה להתחנן 13 שנה לפתרון לימודים מינימאלי”.
כחיפאית במקור, זהו מסמך מטריד ומעציב. זה יכול היה להיות אחרת. זה צריך היה להיות אחרת.
אבל המטרידות ביותר היו השורות הבאות: “האיש שרדף אחרי הרכב שלנו, שנע לאיטו בין רחובות השכונה החרדית בחיפה, היה נראה מודאג. הוא רץ אחרי הרכב במשך חצי דקה, כשהוא מבקש מאיתנו לעצור לרגע ולשמוע. כשהגיע לחלון הרכב, הוא עצר לרגע, הסדיר את נשמתו, ואז פנה אלינו בבקשה מוזרה: ‘תשכחו שראיתם אותי’, אמר לנו, ‘לא דיברנו ולא נפגשנו מעולם, ברור?'”…
למה למען השם צריך יהודי לפחד, כשהוא אומר אמת?
אגב, “הסדיר את נשימתו”. לא את נשמתו. אבל זה בקטנה. הכתבה עצמה, פצצה!
2.
ראש הממשלה תפס השבוע מקום של כבוד בעיתונות סופ”ש של המגזר החרדי. הנוקשה ביותר היה ‘בקהילה’.
אז אחרי טורי עקיצה לסגן שר האוצר איציק כהן, ובשבוע שעבר, לח”כ איציק וקנין, השבוע הגיע תורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בעיתונות החרדית של סופ”ש לא הצלחתי למצוא טור חריף יותר מזה של יעקב ריבלין.
הנה כמה פנינים:
• “איך לכל השדים והרוחות, אדם כל כך מבריק וחכם נופל לבורות שאפילו חמור עיוור זוכר אותם מהימים בהם עוד ראה, והולך מסביב… שלוש פעמים הוא חמק מהעמדה לדין. פעמיים מתוכן על רקע חמדנות אישית ורדיפת בצע. התיק הראשון היה פרשת הובלות עמדי, שם המליצה המשטרה להעמיד אותו לדין על גלגול הוצאות אישיות על קופת המדינה. התיק השני עסק בהיעלמות של מתנות שהוענקו לראש הממשלה ואמורות היו להישאר בבית ראש הממשלה. בחקירה הוברר שרבות מהן עשו את דרכן למחסן פרטי במרכז הארץ. התיק הזה נסגר בהסדר מוזר עוד לפני השלב של המלצות להעמדה לדין. בדרך היו עוד כמה פרשיות קטנות ומסריחות כמו פרשת רהיטי הגן שנקנו עבור הבית בבלפור והועברו לבית הפרטי בקיסריה (הרהיטים הוחזרו לאחר הפרסום). גם מי שנתפס פעם בהברחת ירקות מהשטחים ושילם את המחיר, היה מפסיק עם זה ועובר לעיסוקים אחרים. אבל האיש הכי חכם במדינה לא הפסיק לרגע עם החמדנות ורדיפת הבצע גם לאחר כל מה שעבר עליו…”
• “סימוא העיניים של בני הזוג נובע מתוך עמקי הנפש… הפסיכולוגית המוסמכת (וצעקות למי שיעז לא להזכיר את זה) שגרה בבית ברחוב בלפור מכירה את התזה הזאת היטב. אם תחליט פעם לעשות עבודת דוקטורט בנושא, היא יכולה לשאוב את כל החומרים הדרושים לה מתוך הבית, הגינה והרהיטים. סיכום ברור ומאיר עיניים היא תמצא בשפע התיקים שבמשטרה. אלו שנסגרו ואלו שעדיין נותרו פתוחים. קו אחד ויחיד מחבר את כולם: חמדנות שאינה יודעת גבולות וסייגים”.
• “לא עולה על דעתו להסביר מדוע עובד מדינה מהשורה שיקבל לחתונת הבת שלו יותר מעציץ או צ’ק של חמש מאות שקל, יעמוד לדין משמעתי, ואילו הוא חי על אספקה קבועה של מוצרי מותרות שמוזמנים מאדם פרטי כמו בהזמנת און ליין בסופרמרקט, כך וכך בקבוקים, כך וכך סיגרים, ובדרך תעצור בחנות תכשיטים ותביא לאשתי גם צמיד תואם לשרשרת שהבאת בפעם שעברה. את זה הוא לא מסביר כי אין לו מה להסביר. העדויות מתועדות עד לפרט הכי קטן”.
• “נתניהו לא למד את הלקחים מההסתבכויות הקודמות שלו, כי החמדנות חזקה ממנו. שאלו כל שיכור ברחוב מדוע הוא ממשיך בדרכו למרות שאין כמוהו מי שיודע מה זה מעולל לו. ‘אח שלי’, הוא יגיד, ‘אני רוצה אבל לא יכול. הגוף שלי דורש את זה’. התאווה של נתניהו וכמה מבני ביתו למתנות וחיים על חשבון אחרים היא כנראה התמכרות לכל דבר ועניין. אם חודש אחד הם לא מקבלים משהו בחינם, הם נכנסים להתקף”.
מנסה לנחש: מי יהיה המוצלף של השבוע הבא?
3.
עוד יותר מרתק, שכל מה שצריך הוא לדפדף דף אחד בלבד, ולהגיע את המשפט הבא:
“קברתי אותו ב-2015, ואז הוא הביא 30 מנדטים והוציא לכולנו לשון. בתי הקברות מלאים באנשים שהספידו את נתניהו”.
מי אומר את המשפט (אחרי ראיון ארוך בו הוא מנתח את מצבו (העגום, לדעתו) של נתניהו? הפרשן הבכיר רביב דרוקר, בכתבה של יצחק פלדמן. כן, באותו עיתון. בקהילה.
4.
גם יוסי אליטוב במשפחה, לא חוסך את שבטו מראש הממשלה.
• “איש אינו חושב שנתניהו הוא מנהיג סגפן סטייל מנחם בגין, שהוא גדול דוברי האמת בדורנו, או שהתנהלותו האישית מאופיינת בצניעות ובהסתפקות במועט”.
• “לנתניהו יש בעיה קשה, שאינה נופלת בחריפותה מהצרה המשפטית הסבוכה שנקלע אליה השבוע: הוא נותר מנהיג חזק ללא אנשים קרובים. העם אוהד אותו, דעת הקהל איתו, אבל הסביבה הקרובה שלו נראית כמו בית קברות. הוא ראש ממשלה ללא יועצים בכירים, ללא אנשי צוות מסייעים, ללא כוורת שתתמוך בו בימים הקשים שהתרגשו עליו” (נ.ב. יואב הורוביץ מהו? שי חייק? עמרי אקוניס? רבקה פאלוך? ש.ר.).
• “ישנה גם הארומה. והיא כבר בעייתית מאד. שחיתות אולי אין כאן, אבל סיפורי הנהנתנות יאיימו לשחוק את מעמדו של נתניהו. אין כאן אי יווני, אין שערוריית הולילנד, אין מעטפות טלנסקי. אבל יש תרבות חיים בעייתית. מדובר בראש ממשלה מוצלח… אבל מה לעשות ואיך לומר זאת בעדינות – הוא קצת חסכן. קצת הרבה. הוא אינו מאלה שממהרים להכניס את ידם לכיסם כאשר קיימת אפשרות שמישהו אחר יעשה זאת במקומם”.
• “הוא מעמיד סטנדרטים של חיי מותרות על חשבון אחרים… התרבות הזו היא שגררה את הפרשיות הנוכחיות שבמרכזן שנור מגוחך של חפיסות סיגרים ובקבוקי שמפניה.. האם זו נצלנות מביכה וחסרת טעם? ברור שכן”…
אבל מעל לכל, הנה ה-משפט המעניין בטורו:
“על אחד מלוחות הברית של הימין רשום ‘בנימין’ ועל הלוח השני רשום ‘נתניהו'”. כך, לא פחות. אז “אם יתעורר צורך לנטוש ערכים ימניים קלאסיים כדי שנתניהו ישרוד וימשיך – מרבית תומכיו הרבים יענו אמן, יגידו כן, וילכו אחריו לכל מקום”.
5.
ביתד נאמן, בדיוק כמו נציג העיתון בכנסת מוישה גפני, העניקו גיבוי מרענן לראש הממשלה, בטורו של הפרשן אריה זיסמן.
כבר בשער, הנה הכותרת: “כש’חטוטרת’ ההמלצות על גבו וזירה בטחונית מבעבעת מצפון, ראש הממשלה יוצא לקרב הגדול – בכל החזיתות: שימור הקואליציה, שידור ‘עסקים כרגיל’ וקרב על ה’נרטיב’ שינצח במלחמה על דעת הקהל, בד בבד עם ה’קייס’ המשפטי, שאת עיקריו כבר השמיע ‘מלב אל לב'”.
כאילו נלקח מדף המסרים האישי של נתניהו.
הנה עוד משפט מעניין: “לפי הערכה הרווחת במערכת הפוליטית יקדים נתניהו את הבחירות בשנה, ויקיים אותן בשנה הבאה. בשלב שבו היועץ יצטרך לקבל הכרעה, האם לקבל את המלצות המשטרה ולהעמידו לדין. נתניהו יפנה אז לציבור ויבקש את אמונו, כאשר תוצאות הבחירות הן אלו שיכריעו. אם ייבחר שוב לתפקיד, יתקשה היועץ להעמידו לדין שהרי הציבור מביע בו אמון”.
הנה עוד צרור משפטים מעניינים:
• “למעשה מאז שנות התשעים לא היה בישראל ראש ממשלה שלא הסתבך כך או כך בחקירות”…
• “מבחינה פוליטית נתניהו לא ניזוק. מפלגות הקואליציה הודיעו עוד קודם ההמלצות כי תמשכנה להיות לצידו”…
צילום: Tomer Neuberg/Flash90
• “נתניהו כבר הוספד ונקבר פוליטית פעמים רבות, אבל הצליח לחזור ובגדול. אפילו יריביו מודים שיש לו יכולת מיוחדת לנצל כל מצב לטובתו”…
• “בשעה שהתקשורת ניפחה את המלצות המשטרה כאילו מדובר ב’כזה ראה וקדש’ הבהירו מומחי משפט (אובייקטיביים) שגם בנסיבות רגילות ולא רק בחקירות ראש הממשלה, אין להמלצות אלו ערך משפטי… זו הסיבה שאנשי משפט רבים יצאו זה מכבר נגד ההליך של ההמלצות ודרשו להפסיקו.. כיון שמדובר בהליך מיותר שלא הוכיח את עצמו. במקרה הנוכחי להמלצות הללו יש עוד פחות ערך מעשי וממשי, עקב ההדלפות והספינים שיצאו לכל אורכו מטעם המשטרה והחוקרים.. החץ שוגר וכל מה שנשאר היה לסמן את העיגול סביב המטרה”.
זה מה שיפה במפלגות החרדיות. כשהן איתך, גם העיתון ‘שלהם’ איתך.
6.
הנה מה שכותב ישראל יוסקוביץ הכתב המדיני של משפחה על פרשת ההמלצות, תחת הכותרת “הערצה תחת חקירה”:
“ראש הממשלה אהוד אולמרט התפטר מתפקידו עוד בטרם הודיעה המשטרה על המלצתה להעמידו לדין. הוא עשה זאת כתוצאה מלחץ ציבורי.. עם נתניהו הסיפור שונה לגמרי. המשטרה כבר הודיעה על המלצתה להעמידו לדין בשני תיקי שוחד שנאמדים במאות אלפי שקלים, אבל הציבור רק מחזק את התמיכה בו.
“תחושת ההתכווצות שאולי תלווה חלק ניכר מקוראי השורות הללו, היא הוכחה לדברים שכתבנו: התמיכה בנתניהו כבר מזמן איננה אידיאולוגית. היא הרבה מעבר לכך”.
7.
וכמו כדי להקדים רפואה למכה, הנה מה שכותב זיסמן בטורו ‘מקור נאמן’:
“אם בעבר ‘הואשמה’ התקשורת החרדית בריסון עצמי ובכתיבה שאינה חופשית אלא מבוקרת (על כך גאוותינו), תוך ניסיון להגחיכה ולטעון כי היא יותר ‘לא כותבת’ מאשר כותבת (גם זה נכון), הרי שהפרשה האחרונה מלמדת כי בתקשורת הכללית יש הרבה יותר אינטרסים נסתרים, שלפתע כולם צצים מעל השטח…
“השבוע הגיעו הדברים לשיא באופן סיקור ההמלצות של ‘הנפוץ במדינה’ עיתונו של נוני מוזס, מול ‘ישראל היום’, העיתון שתומך בנתניהו (ולאחרונה יותר ויותר בבנט)”.
צודק זיסמן בכל דבריו, הגם שלעיתונות החרדית לא ממש חסרים ‘אינטרסים נסתרים’. נסה למשל, זיסמן, לברר במערכת שלך, מה גרם לכך שראיון שבוצע עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת כבר לחג הסוכות, לא פורסם עד כה.
למתי שומרים את הראיון החגיגי?
8.
לא, אני ממש לא אוהבת כתבות יח”צ, שלא מוזכר בהן, איפשהוא, בתחתית, בהערת גג, או במשנה, כי הן כאלו.
אבל הפעם, הגחיך בקהילה את עצמו.
תחת הכותרת הבומבסטית “בארות יצחק פינת אירופה” מביא “יעקב מן כתבנו לענייני צרכנות”, כהצהרת העיתון, שלישיית עמודי פרסום. ללא כל סימן שמדובר בכאלו.
איפה הם נפלו?
אז זהו. שבעמוד הבא בדיוק, מביא אותו יעקב מן, כתבנו לענייני צרכנות, כתבה על “הלינץ’ אותו לינץ, המשטרה כבר לא אותה משטרה”. משהו על הלינץ’ ברמאללה.
אז הכולבויניק הוא כתבנו לענייני צרכנות וגם כתבנו לענייני ערבים?
9.
בעולם בו כולם רודפים אחרי כל מה שיש לכולם, מרענן לקרוא את הקטע הבא, מטורו של הרב יעקב ב’ פרידמן.
“בטיול שערכתי לפני שנים בהרי הגליל פגשתי באביחי. מתבודד רוחני שנטע את חייו למרגלות הג’רמאק עם קבוצת משתכנים דתית, במטרה לפרוש מעינוגי ותביעות העולם החומרי.
בגדיו זרוקים, שערו מצמח כרצון הקל, חיוך קורן על פניו, רגליו נעות יחפות בבעלתנות על הסלעים. אור בהיר קורן בעיניו, ועל פניו כל השלווה שבעולם.. כאן.. מבקלים החיים משמעות חדשה. מושגים כמו ‘הלחיץ’, ‘עיצבן’, ‘זעזע’ – אינם מסיגי גבול המקום. איש אינו ממהר לברוח מאן-שהוא לאן-שהוא. ואיש אינו מבקש מהחיים דבר מה על מנת לשלם תמורתו כפליים: חליפות, עניבות, סיגריות, נברשות, ספות, תכשיטים, תמונות…
קצת קולורבי, תפוחי אדמה, שנזרעו בעמל, ציצית רחבה, וידיים פרושות באושר לקל עליון.
‘וכיריים?’ – שאלתי בבערות – ‘ומקלות כביסה? שעונים? קולבים? אמה? חליפות? עניבות? עוגיות? וופלים? צלחות לוופלים?’
אביחי נוטע בי מבט שליו, עם אושר צרוף, פרי חלקת-האלוקים הפטורה מלכתחילה משעונים ועטים, ווילונות ומחטים, וקופסאות למחטים, וארונות לקופסאות של המחטים, וברגים כדי להתקין אותם… ‘אם יהיה אלוקים עמדי’ – הוא מצטט בעונג את חוקי המקום – ‘ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש…והיה ה’ לי לאלוקים!’
‘לחם לאכול ובגד ללבוש!’ כל כך הגיוני ומאיר. ופתאום התביישתי על שרצתי אתמול דחוף-ומבוהל לתקן מסגרת מיותרת, של תמונה מיותרת, של סלון מיותר”.
כל מילה, פנינה.
10.
ברכת מזל טוב למו”ל ‘בקהילה’ הרב אריה לייב פפר, שחגג בשבוע האחרון את נשואי בתו.
מרתק היה לקרוא אזכור לשמחה בטורו הפותח את המגזין – “דיבור המתחיל”.
פפר העלה זכרונות מנישואיו שלו, “לפני חצי יובל שנים”, עת היה “חתן בעיצומם של שבעת ימי המשתה ונקראתי על ידי ראש משפחתנו רבי לייבל קוטנר ז”ל כדי לשמוע ממנו מסר חשוב”. הוא סיפר סיפור, ממנו עולה כי “חתן בשבעת ימי המשתה גורם שמחה עצומה ושלימה לפניו יתברך עד שזו השמחה היחידה בה מברכים ‘שהשמחה במעונו’ והדברים עמוקים”.
“אמש”, מספר פפר, “יום רביעי לסדר ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’ – זכינו להיות שותפים בהקמת עוד מקום למשכן השכינה – זכו שכינה ביניהם – בעת נישואי בתנו הכלה תחי’, לזכות ולכבוד הוא לי לחלוק עם הקוראים שמחה גדולה זו של הקמת עוד בית נאמן בישראל בע”ה”.
לזכות ולכבוד הוא ל’בין השורות’ לחלוק עם קוראיו שמחה גדולה זו של הקמת עוד בית נאמן בישראל בע”ה, ושיהיה בשעה טובה!
11.
את הסיפור הטוב ביותר של השבוע קראתי בכפר חב”ד.
תחת הכותרת “ארז לבד”, מגולל חיים גיל את הסיפור המלא מאחורי התמונה “שזכתה להד ציבורי” (ציוץ של העיתונאי יהודה שלזינגר – ש.ר.) ובה נראה הרב עופר קריפור, “שליח הרבי בקוסקו, ‘נסחב’ עם 35 מזוודות למקום שליחותו”.
מתברר ש”קרוב לחצי מיליון תושבים מתגוררים בקוסקו. העיר השוכנת בדרום מזרח פרו משמשת אבן שואבת למיליוני תיירים בכל שנה.. את סיפור המזוודות שמענו מפיו של הרב עופר כמה ימים לאחר שהספיק לפרוק את המזוודות הרבות שעשו את הדרך הארוכה מהכא להתם, מחצי הכדור העליון לחצי התחתון.
“להביא קונטיינר לפרו זה סיפור ארוך ומסובך.. עכשיו מתחילה עונת התיירות של קוסקו… אין לי שום דרך להביא כמות גדולה של מזון, אלא אם כן משרד החוץ יאפשר לנו להשתמש בדואר שלו.. אנחנו.. מחפשים חברה שמאפשרות לכל נוסע להעלות עוד מזוודה במחיר סביר. הפעם הצטרפה אלינו מורה מארץ הקודש שבאה לסייע בעבודת השליחות וכך יכולנו להגדיל עוד יותר את מספר המזוודות שסחבנו עמנו מהארץ.
“תעשו חשבון: אנחנו אבא ואמא עם שישה ילדים, זה כבר שמונה כפול שלוש. מה שמביא אותנו לעשרים וארבע מזוודות. תוסיפו עוד שלוש מזוודות של המורה שהצטרפה אלינו ואנחנו כבר עם עשרים ושבע מזוודות”.
ואיך צמח ל-35? “אנחנו מחפשים דווקא חברה שמאפשרת להעלות תיקי יד למטוס ולא מקפידה כל כך על הגודל שלהם. בתיקים האלה אנחנו יכולים לארוז את כל מה שהוא לא נוזל ומותר להעלותו לתא הנוסעים. תחשבו עשרים ושבע מזוודות ועוד שמונה-תשעה תיקי יד והא לכם שלושים וחמש מזוודות”.
אל תחשבו שבזה הם סיימו. “גם הבחורים שבאים לקראת פסח מ’מרכז שליחות’ לוקחים עמם מצות במשקל המקסימלי שאפשר לשאת”…
בליל הסדר שלהם, אגב, משתתפים…”קרוב לאלף איש והוא נערך בשיטת ‘הכסא החם’ בקבוצות של כמה מאות אנשים בכל פעם”. השליחים חוזרים על ההגדה ועל סימני הסדר… ארבע פעמים…
בהחלט ראוי לצל”ש מיוחד.
12.
הערה ראשונה לסיום:
104 עמודים ל’בתוך המשפחה’
רק 48 עמודים לפנינים מבית ‘בקהילה’.
ו-68 ל’קטיפה’ מבית ‘יתד נאמן’.
13.
הערה שנייה לסיום.
הנה משפט המחץ הטוב ביותר שמצאתי השבוע בעיתונות החרדית:
“אם עד היום חשב נתניהו שלפיד רע רק לחרדים, באיחור אופנתי של שלוש שנים הגיע תורו לשלם על השותפות ההיא”.
משפט הזהב. של שמעון בריטקופף ב’המזנון’ במשפחה.
תגובות
אין תגובות