ריצה עד הסוף או רק טרמפ מזדמן? לאן בעצם חותר מאיר תורג’מן

1.

“ירושלים זה אופי”. זה הסלוגן איתו השיק סגן ומ”מ ראש עיריית ירושלים, מאיר תורג’מן, את קמפיין הבחירות שלו ביום שלישי – במירוץ ללשכת ראש העיר.

“ירושלים לא צריכה לחכות יותר”, שיגר ‘עקיצה’ לעבר ניר ברקת, שלא מפסיק להתלבט האם פניו מועדות לעוד קדנציה בבירה או שמא ייצא להתמודד בפריימריז של רשימת הליכוד לכנסת. יודעי דבר בליכוד טוענים כי ברקת ציפה להרבה יותר תמיכה מכיוון הליכודניקים, וכי אם לא יהיה בטוח כי ישובץ בעשירייה הראשונה, הוא יוותר על התענוג ויישאר על כיסאו הבטוח בככר ספרא.

ברקת עצמו שב ודוחה את תאריך ההכרעה. השבוע, כשנכנס לישיבת סיעת הליכוד בכנסת, כפי שהוא נוהג לעשות לא פעם בתקופה האחרונה, שאלתי אותו: ניר, מתי תחליט?

“החלטתי להעביר קודם את התקציב”, השיב לי.

בכלי תקשורת שונים סיפר שהוא מתכוון לצאת לנופש של שבוע, יחד עם רעייתו, ואו-אז יקבל את ההחלטה הגורלית.

והייתה שם עוד ‘עקיצה’, אצל תורג’מן: “מגיע לה וראוי לה מנהיג אמת, ירושלמי מבטן ומלידה, ירושלמי שהעיר הזו היא משימת חייו בראש ובראשונה”.

רוצה לומר, אצלי ירושלים היא לא מקפצה לרשימה ארצית. ירושלים היא משימת חיי. בראש ובראשונה.

2.

על מה, בעצם, בונה תורג’מן, כשהוא מכריז על ריצה בעוד הוא לא בטוח במאת האחוזים שברקת אינו רץ?

כדי להבין זאת, צריך להרים את מסך ההיסטוריה.

בקדנצייה הראשונה של ברקת היה מאיר תורג’מן, איש הליכוד, באופוזיציה. ברקת עצמו מעולם לא התמודד בשם הליכוד, ורק לאחרונה מצא שורשיו נעוצים במפלגה. יש שיגידו, התאים לו להשתבץ במסגרת מפלגת השלטון. אז הוא אמר שהוא מרגיש חיבור, אבל לא באמת.

ומה באשר לתורג’מן?

ובכן, עלילות הקריירה הפוליטית שלו מזכירות מאוד את ציפי לבני.

בשנת 2003 היה חלק מסיעת ‘ירושלים תצליח’. בבחירות ב-2008 פרש, ורץ ברשימה עצמאית בשם ‘למען ירושלים’. במשך כל אותה הקדנציה היווה אופוזיציה רועשת ולוחמת לברקת, תוך שהוא עושה שימוש בביטויים מעליבים ובמילים חריפות, אולי אפילו פוגעות.

אל אחת מישיבות המועצה אף הזמין ברקת שוטרים, על מנת שיוציאו את תורג’מן החוצה, לאחר שהפריע לו בניהול הישיבה הזו, ובניהול ישיבות אחרות.

אתם רק יכולים לתאר לעצמכם כמה אהבה שררה בין השנים באותה עת.

אבל אופס, איפשהו לקראת סוף הקדנציה הוא עלה על העגלה. היה זה בישיבה האחרונה לפני פיזור הקואליציה העירונית, כאשר, כנהוג וכחוק, מתבקש כל חבר מועצה להזדהות עם הסיעה בה יתמוך בבחירות הקרובות למועצת העיר.

כולם התקשו להאמין כששמעו את תורג’מן מכריז כי הוא מזדהה עם סיעת ‘ירושלים תצליח’ של ניר ברקת.

בשלב כלשהו כבר הודיע תורג’מן, בדיוק כמו הפעם, על כוונתו להתמודד לראשות העיר מול ברקת, תוך שהוא מציין שברקת מנותק מתושבי העיר ועוד אי אלו הכרזות מעניינות. מה שהחזיק מעמד זמן קצר בלבד.

באותה עת עתר עו”ד אלישע פלג, חבר הנהלת ומועצת העירייה, נגד המהלך. הוא טען כי החבירה בין השניים עוררה חשדות רבים, “ושאלת המיליון דולר הייתה מה הובטח לו בתמורה – איזה מחיר שולם לו על מנת לקנות אותו?”

לעתירתו צירף את מסמך ההסכם הקואליציוני, ש”לא הובא לידיעת חברי מועצת העירייה אף שנחתם לפני ישיבת מועצת העירייה. האם אין מדובר כאן לכאורה בשוחד בחירות מובנה בתוך ההסכם? אם מתן משכורת חודשית של סגן ראש העיר למשך 5 שנים לא מהווה תמורה עבור הסרת מועמדותו לראשות העיר והעברת התמיכה למר ברקת, מה כן נחשב לשוחד בחירות?” – שאל אז, ודרש ממבקר המדינה את בדיקתו עוד לפני הבחירות, שכן פרסומן אחרי, משולה ל”אתרוגים אחרי סוכות”.

כל הצדדים הגיבו ואמרו שמדובר בהאשמות שווא. ההסכם, אם התעניינתם, כובד. קואליציית ברקת כללה את תורג’מן, והרומן בין השניים שרד עד ליום שלישי האחרון.

3.

אז לאן, בעצם, חותר תורג’מן?

יש כמה אפשרויות. תוכלו להקיף בעיגול את הנכונה ביותר.

האחת – הכרזה שכזו מעלה את מניותיו מול ניר ברקת, בתקווה למקסם הישגים ולקבל כמה שיותר מהראיס השולט על העיר.

השניה – אם יכריז ברקת כי פניו לזירה הארצית בליכוד, למה שלא לנסות לעלות על העגלה?

עם ניר ברקת. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

אז נכון שכדי לזכות בראשות העיר ירושלים אתה חייב תמיכה חרדית. אלא שבניגוד לפעם הקודמת, בה הוענקה התמיכה למשה ליאון, לשולטים כיום ב’דגל התורה’ או לשלומי אמונים, אין מחויבות ברזל לאיש שקשור לאביגדור ליברמן – לא ‘כוס התה’ של הציבור החרדי כיום – אז למה שלא לנסות לרכוש את אמונם? מדובר בניסוי, שלא עולה כסף רב. מקסימום, הוא יעלה שוב על העגלה העירונית ויחשב מסלול מחדש.

כמה סיכויים הייתי נותנת לו מ-1-10? יותר בכיוון של 3 או 4.

עד כמה יאהב הציבור הירושלמי את מסכת הזיגזגים שלו? אליבא דסיסמתו  – “ירושלים זה אופי”, אני לא בטוחה שחלק מהאופי הזה כולל הכרזות, נסיגות, ועלייה מהירה על טרמפים מזדמנים.