צלם בהיכל: מחשבים בבתי הכנסת?

אתם מכירים אותם מבית הכנסת. הם עומדים שם בכל יום, ניצבים בגאון, וממתינים לתרומתכם.

אתם מכירים אותם מבתי המדרשות ומהכוללים. הם עומדים במקומם, מחכים רק לכם שתבואו ותשלמו את נדריכם, את חובותיכם ואת יתרת תשלומיכם.

לא, הם לא עטויים בגדי שיראין ירושלמיים, או חליפה ארוכה עם כובע רחב תיתורא. הם גם לא מסתובבים באמצע התפילה ומברכים אתכם שתזכו למצוות. הם גם לא מכריזים, ברשות הגבאים כמובן, על מטרתם איסוף התרומות.

הם רק עומדים בפינתם הקבועה, מבזיקים מדי פעם תמונה מעניינת ושאר מודעות פרסום, ומחכים בדממה למגע אצבעותיכם, לטאצ’.

אכן כן, עמדות ‘נדרים פלוס’ ו’קהילות’ המוכרות כל כך מבית קדשי הקדשים, הם גבאי הצדקה החדשים. חדל “קיש קיש קריא” ודומיו. מעתה התרומות לבית הכנסת מתבצעות באמצעות מחשבי כף היד המרושתים, הנמצאים בכל בתי הכנסיות והמדרשות, במקום השמור והמוגן ביותר של העם היהודי.

•

כמה טובה הקידמה, כמה נפלאה היא.

אם בעבר היו נצרכים האנשים להסתובב עם פרוטות ושקלים בכיסיהם, הרי שלאחרונה עם פרוץ ההתפתחות הטכנולוגית, אין אדם צריך להחזיק בכיסו לא מטבע ולא שטר. אפילו כרטיס אשראי כבר לא צריך בארנק, הפרטים כולם מגובים במחשבים הקטנים הנמצאים בבתי הכנסיות, בעמדות ‘קהילות’ ו’נדרים פלוס’.

ומשניתנה הרשות, התרחבו האפיקים: לצדם של ‘קופת העיר’ ו’וועד הרבנים לענייני צדקה’ הצטרפו קופות נוספות ומועילות. ‘הקרן להצלת עולם התורה’ יחד עם ‘קופת בית המדרש לחסידי אוסטרובסקי’ הם רק חלק מאלפי הקופות הרשומות במערכת הדיגיטלית. כי מקום, כידוע, אינו חסר שם כלל, בעולם הווירטואלי.

ומשנתעלם העניין מן העין, נסדקו החומות עוד מעט, והתכתבויות בין אישיות ניתן לבצע עם בעלי הקופות. צ’אט של ממש, בתוככי בית המדרש.

וכשראו העולם כי טוב, החלו המכשירים לשמש כעמדות תשלום של ממש, גם לשאר צרכים ועניינים. ישתבח שמו.

את התשלום עבור ספרי הקודש המופלאים שמוכר הרב י’ בלוי שליט”א, כבר ניתן לבצע בעמדות הפזורות באלפי בתי כנסיות ומדרשות ברחבי הארץ. (רק שימו לב בבקשה, את התשלום יש לבצע באותו בית הכנסת שבו רכשתם את הספרים. תקפידו על זה, למען ה’).

אפילו את מוצרי החנוכה שנמכרים כחסד ואמת לעמלי התורה (אלא מה) בבתי הכנסיות, אפשר לרכוש על ידי תשלום בעמדות הדיגיטליות. אמת מה נהדר.

•

אין דרך אחרת להגיד את זה. השטן ניצח.

אם הציבור החרדי הצליח בכוחות על אנושיים, להיאבק, בהצלחה מרובה יש לומר, ברשת האינטרנט ובמצודתו הפרושה של השטן, ולמנוע מהאינטרנט המשוקץ להיכנס לבתי החרדים (האמתיים) פנימה. הרי שבפועל, בבעיטה אחורית, הצליח השטן להכניס את הטומאה הגדולה ביותר שקיימת בעולם, לתוככי המבצרים השמורים ביותר של העולם היהודי מאז ומעולם.

כן רבותי, כיום ברוב בתי הכנסיות והמדרשות בארץ ובעולם, יש מחשב עם אינטרנט הפתוח לכלל הציבור, בכל הגילאים כולם, תחת השם המפוצץ ‘עמדת התרמה’.

נכון, אין שם גוגל ואין שם באמת דרך קלה לגלוש לתוככי העולם הווירטואלי המשוקץ והמטונף. יש שם רק אפליקציה אחת פתוחה, הנותנת מענה קדוש כל כך לתרומות ולצדקות. אבל יש שם מחשב כף יד, הפתוח לרשת האינטרנט, בתוך קדש הקדשים.

מי יודע אם מותר לכתוב בכלל כנגד העמדות הקדושות האלו. רק בורא עולם (ומפעילי העמדות) יודע כמה הכפילה הצדקה את עצמה מאז ניצבו המחשבים בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות. הסברה נותנת שכך יהיה. מטבע ושטר קשה להוציא מהכיס לצדקה, הרבה יותר מהקשת טאצ’ סתמית על גבי מסך שטוח. ברור שזכויותיהם של מציבי העמדות, רבות.

אבל בואו רק לרגע נעצום עיניים. נתנתק לרגע מהמציאות הנוכחית שכבר קיימת ומוכרעת בבתי הכנסיות הרבים, ונדמיין עצמינו מתעוררים לאחר שינה ארוכה מאז תחילת המאבק ברשת האינטרנט.

בואו נדמיין את תגובתנו על ההכרזה כי ‘בכל בית כנסת ובכל בית מדרש (כמעט) ניצבים בגאון (!) טאבלטים המחוברים לרשת האינטרנט’.

נזדעזע. לא נקבל שום תשובה, שום הסבר. לא נשתכנע שזהו צורך השעה, וזוהי מצוות היום.

אנחנו רק נצרח ונשאג, אין שום מקום לרשת האינטרנט בבתי הכנסיות.

•

זה יומרני מדי לכתוב על המציאות הזאת. אפילו קצת מסריח. הרי התגובות לכל המלל הזה כבר ברורות. החל מסלידה מוחלטת מהמאמר וממי שכתבו, שהרי הוא עצמו השתמש כעת במחשב לכתוב את המילים הכבדות האלו, אז איך הוא מעז, החצוף, איך הוא מעז בכלל להטיף מוסר מאחורי מסך ומקלדת.

גם תגובות חכמות יותר ושקולות, יאמרו מן הסתם. הרי לא באמת מדובר במחשב, ולא באמת באינטרנט. אז על מה כל הכעס.

עזבו אתכם מכל זה, אל תגיבו כלום. רק תקראו, תשמעו צד נוסף, תעבירו אותו הלאה, ותנו למצפון הטוב לדבר. תעמתו את עצמכם עם הנתונים האלו ותנסו להצמיד אותם לקו היהדות החרדית האותנטית. לא תצליחו.

אבל אולי הוא יגיע לבד, המצפון. אולי הוא יגיע מעצמו, כשלחשבונות החשמל, הארנונה, המים, דוחות החנייה, תיאומי המס ומסמכי מדינה שונים, יצורפו המילים הבאות: “ניתן לשלם חשבון זה בכל העמדות של ‘נדרים פלוס’ ו’קהילות’ הפרושות ברחבי הארץ”.

אין לי זכויות יוצרים על הרעיון, הוא בחינם.

•

בשביל הגילוי הנאות: גם אני תורם בעמדות ההתרמה המופלאות האלו. גם פרטי כרטיס האשראי שלי נמצאים שם, יחד עם פרטיהם של רבבות יהודים בארץ. יתרה מכך, אני גאה בהיותי חבר רשום בעמדות ‘נדרים פלוס’ ו’קהילות’ ויודע בוודאות מוחלטת כי רף התרומות שלי למוסדות הצדקה, עלה גם עלה בזכות המכשירים והעמדות.

יבורוכו כל העוסקים במלאכה. אפילו על הספרים של בלוי שילמתי בהם, כמו גם על מוצרי החנוכה שרכשתי בבית המדרש.

הדברים אינם נכתבים כנגד שום גורם כזה או אחר. הם סך הכל צעקה אחת קטנה של ילד ששאל את אביו מדוע יש מחשבים עם אינטרנט בבית הכנסת הקדוש שלו.

•מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]. הטור מתפרסם גם בעיתון יום ליום