מה עושים עם הרוע והלכלוך שנחת עלינו?

 1. מבלי לפגוע או לשפוט אף אחד ואף אחת על בחירתם האישית, נדמה לי שמה שקרה ברשתות החברתיות בימים האחרונים אינו בריא. האלגוריתם של פייסבוק הוא לא הדרך לטפל במגפת ההטרדות בחברה שלנו, ואולי הוא רק גורם נזק.

הנה רק כמה מהבעיות:

• המטרה המרכזית במקרים כאלה היא ריפוי מקצועי וטיפול משפטי. הדרישה הזו כלל לא עלתה בקמפיין הוויראלי. יש פה המון סיפורים על פגיעות, בלי לציין מי הם הפוגעים ובלי להגיש תלונה. בהרבה מהסיפורים ברור שנדרש גם ליווי פסיכולוגי, לצד הניסיון להגיש תלונה. כך שלייקים ואימוג’ים לא יעזרו.

תחושת ההקלה ואפילו האופוריה מהעלאת הפוסט עשויה לחלוף במהירות, וההשלכות העתידיות יכולות להיות חמורות. כבר שמעתי השבוע רגשות חרטה ממישהי שנחשפה פומבית בפוסט אישי מאוד, ולא קלטה שכל העולם קורא.

דבי גרוס, מנהלת מרכז “תהל” לטיפול בנפגעי תקיפה, אמרה לי השבוע: “אני מבינה את הצורך לצעוק בקול רם אבל יש פה עשיית רעש ללא עזרה ומניעה. צעקות לא מחליפות עזרה ותמיכה, או תכניות מקצועיות להעלאת המודעות”.

•  הפירוט של הסיפורים הקשים והאלימים, בזה אחר זה, הוא מוגזם ואינטימי מדיי. לפעמים זו כמעט הטרדה של הקוראים, וזאת מעבר להיבט המציצני והרכילותי. רבים הרי רק מנסים לנחש מיהו ה”פוליטיקאי הבכיר לשעבר” או ה”מפיק מהתעשייה”.

• קמפיין כזה יוצר רושם של “כולם מטרידים”, מה שעלול רק לגרום לנו להקל ראש. נו, אז כולם עושים זאת. זה טרנד. העלאת פוסט כזה הופכת להיות דומה להחלפת פרופיל כדי להזדהות עם בני העדה הדרוזית. שלא לדבר על השיימינג לכל גבר באשר הוא.

הפסיכולוג הרב אילעי עופרן כתב על כך השבוע: “מקנן לי בלב חשש קטן, חשש מפני קולות שיאמרו שאם זה כל כך נפוץ, ואם כמעט כל אישה נפגעה, ואם הן ממשיכות בחייהן – אז אולי זה בעצם לא כל כך נורא”.

האינפלציה הזו כבר לא יוצרת זעזוע, אלא תחושה של “לחם ושעשועים” להמונים. מה הפלא שבתכנית בוקר הציעו השבוע כרטיסים להופעה למי שתשתף את הציבור בהטרדה שחוותה.

• יש בלבול מוחלט בין מקרים קלים למקרים חמורים, כאילו הכול באותה חבילה. מישהי ששמעה פעם הערה לא נעימה אינה קשורה כלל למישהי שצריכה טיפול אחרי פגיעה חמורה.

• בשורה התחתונה, מבול כזה של עדויות ישנות וחדשות, קשות וקלות, אולי מציף את הבעיה, אבל רק מציף אותה. מה עושים עם כל הרוע והלכלוך האלה, שהתיישבו פתאום באמצע סדר היום התקשורתי שלנו, בין ההצהרות של אבי גבאי לבין הפגנות הנכים?

ובכן, העיקר עוד לפנינו: לחנך את עצמנו ואת ילדינו לגבולות, לעדינות, לכבוד, לאיפוק. להבין מגיל אפס איך צריך להתייחס לזולת. לקלוט שיש קדושה של ממש בגופו של כל אדם שעומד מולנו. זה מסובך הרבה יותר מהאשטג.

2.

שניים מהעיתונים החשובים בעולם הקדישו לאותו נושא כתבות ענק בימים האחרונים. כך הכריזה הכותרת ב”וול סטריט ג’ורנל”, העיתון הנפוץ ביותר בארצות הברית: “הסמרטפונים חטפו את מוחנו”. הכתבה סקרה את המחקרים האחרונים, למרות שאת התוצאות כמעט כל אחד מרגיש על בשרו, כלומר על סלולרו: השכל שלנו נפגע, החרדה והדיכאון מתגברים, רמת הקשב יורדת. החוקרים מכנים זאת “בריחת מוחות”. לא גיאוגרפית, אלא גלובלית: המוח שלנו פשוט משתנה, ולרעה.

זה לא קורה רק כשאנחנו גולשים, אלא גם כשאנחנו לא מול המסך. המחשבות נודדות אליו תמידית, גם אם בסוף החלטנו לא לשתף או להעלות או לפרסם, עצם ההסתכלות שלנו על המציאות מתכתבת כל הזמן עם הרשתות. הטלפון הוא “גירוי סופר נורמלי”, מגדיר זאת אחד החוקרים, כי הוא משלב תיבת דואר, עיתון, טלוויזיה, רדיו, אלבום תמונות, ספרייה ציבורית ומסיבה תוססת עם כל מכריכם – כולם בתוך חפץ קורן וקטן אחד.

במחקר מרתק במיוחד נבחרו 142 נבדקים שחולקו לזוגות, והתבקשו לשוחח בפרטיות במשך עשר דקות. למחצית מהם נלקח המכשיר הסלולרי. אחר כך קיבלו הנבדקים מבחני חיבה, אמון ואמפתיה.

“עצם הנוכחות של הטלפון הנייד בחדר”, כתבו החוקרים, “מנעה התפתחות של יחסי קרבה ואמון והקטינה את רמת האמפתיה וההבנה”.

מה זה אומר על היכולת לבנות חברות וזוגיות בימינו? מה הסיכוי של דייט להצליח? מה זה אומר על היכולת לשתף ברגשות?

ממש במקביל עיתון ה”גרדיאן” הבריטי פרסם כתבה עם כותרת כמעט זהה: “המוח שלנו עלול להיחטף”. ומי אומר זאת? המתכנתים הבכירים ביותר בעמק הסיליקון, שמתראיינים נגד ההתמכרות שלנו לגאדג’טים ולאפליקציות. “יצרנו מפלצת”, הם מודים, ואחרי שפיתחו את הפונקציות האלה – הם יוצאים בפתיחות נגד הנזק האדיר שהטכנולוגיה הזו גורמת.

ה”חזרה בתשובה” הפומבית הזו כוללת גם את ג’סטין רוזנסטיין, שמכונה “האיש שפיתח את הלייק”. היום אין לו פייסבוק בסלולרי, והוא לא רוצה לגעת בכפתור הלייק. “הכוונה שלי הייתה טובה וחיובית”, הוא מספר, “אבל התוצאה שלילית והרסנית, וממכרת כמו הרואין”.

מה עושים? מחכים לכתבה הבאה ולמחקר המזעזע הבא? מצקצקים ואומרים לעצמנו שבאמת צריך לשים את הסלולרי בצד מדי פעם, רק כדי להרגיע קצת את המצפון, בלי לשים לב שעשר שניות אחר כך נבדוק מה חדש בווטסאפ?

הנה פתרון מעשי וזמין. בלי לתאם מראש עם שני העיתונים האלה, הכריז הרב ד”ר וורן גולדשטיין על השבת הבאה כ”שבת בינלאומית”. גולדשטיין הוא הרב הראשי של דרום אפריקה, שמנסה לאחד את העם היהודי סביב המתנה הנפלאה והעתיקה, שלאור התפתחות הטכנולוגיה הופכת להיות הכי עדכנית וחדשנית.

נשיא המדינה, ראשי ערים, אמנים, סטודנטים ועוד אינספור אנשים וארגונים חברו ליוזמה, שמטרתה לנסות להחזיר את היום השבועי הזה לגדולתו, בכל המגזרים. יום רגוע בלי מסכים נשמע כמו משהו שכל רופא היה רושם כרגע לאנושות כמרשם דחוף.

אז זהו, שכבר קיבלנו את המרשם לתרופה הזו לפני שנים. הגיע הזמן ליטול אותה.

• הטור מתפרסם בידיעות אחרונות