מסמך חושף: נשים חרדיות מובילות בתלונות על הפרת זכויות בעבודה

שיעור העובדים המאוגדים בחברה החרדית הינו נמוך מאוד ביחס לאוכלוסייה הכללית. לצד זאת, שיעור הנשים החרדיות שדיווחו על פגיעה בזכויותיהן וחוסר הקפדה על קיום חוקי העבודה מצד המעסיקים הינו בשיעור גבוה יותר ביחס לכלל קבוצות האוכלוסייה – כך עולה מנייר עמדה שפרסמו חוקרי ‘המכון החרדי למחקרי מדיניות’, הסוקר לראשונה את שוק העבודה החרדי בהקשר של זכויות העובדים והתאגדותם במסגרות של ועדי וארגוני עובדים.

ניצה קסיר, עמיתה בכירה ב’מכון החרדי למחקרי מדיניות’, והחוקר אסף צחור-שי מבססים את הדברים על עיבודים שעשו לנתונים מתוך הסקר החברתי של הלמ”ס בשנת 2012, בו התבקשו הנסקרים לענות על שאלות הנוגעות לוועדי וארגוני עובדים.

מהסקר עולה, כי יותר מרבע מהשכירים במשק, גברים ונשים מכלל המגזרים, היו חברים בארגוני עובדים. אולם נתון זה מגלם בתוכו פערים גדולים בין קבוצות האוכלוסייה השונות: החרדים משתייכים פחות לארגוני העובדים בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, כאשר הפער ניכר במיוחד בין גברים משתי קבוצות האוכלוסייה – 12% בקרב המועסקים החרדים, מול 25% אצל גברים יהודים שאינם חרדים.

אצל נשים חרדיות שיעור ההשתייכות לארגוני עובדים גבוה יותר ועומד על 21%, אך עדיין נמוך בהשוואה למגזר הכללי שם 29% מהנשים חברות בארגוני עובדים.

נתונים נוספים מעיבודי הסקר מצביעים על השיעור הגבוה של נשים חרדיות מועסקות שדיווחו על הפרת זכויותיהן בעבודה, בעוד בקרב הגברים החרדים נרשם שיעור נמוך יותר של דיווח על הפרת זכויות מאשר במגזר הכללי.

כותבי המאמר מציינים, כי יתכן שאחוזי הדיווח של גברים ונשים כאחד, נמוכים יותר משיעור ההפרות בפועל של חוקי העבודה, אך אינם מדווחים בשל חוסר מודעות והכרה של חוקי העבודה ונורמות תרבותיות והלכתיות.

מתשובות של הנשאלים בסקר ניתן אף ללמוד על הגורמים האפשריים לשיעור הנמוך של חברות בארגוני עובדים.

כך, למשל, 38% מהנשים המועסקות בתחום ההוראה במגזר החרדי דיווחו כי במקום העבודה שלהם כלל אין ארגון עובדים, זאת לעומת 17% בלבד מהנשים במגזר הכללי.

אצל הגברים החרדים המועסקים בתחום ההוראה, הפער גבוה אף יותר, כאשר 64% מהם דיווחו על כך שבמקום העבודה שלהם אין ארגון עובדים, לעומת 22% בלבד במגזר הכללי.

לצד זאת, הסקר בחן גם את רמת המודעות של הנשאלים בשאלות הנוגעות להשפעות חיוביות של ארגוני עובדים על תנאי העבודה, הביטחון התעסוקתי וצמצום פערים במקום העבודה.

מעיבודי הסקר ניתן לראות כי גם בקרב החרדים קיימת תפיסה חיובית לגבי קיומם וחשיבותם של ארגוני העובדים. עם זאת, מעניין לראות כי שיעור גבוה מהחרדים השיבו שאינם יודעים מה עמדתם בנושאים אלו.

ממצא זה עשוי גם להעיד על היכרות מועטה עם המציאות של מקום עבודה בו פועל ארגון עובדים.

החוקרים מצאו בקרב העובדים השכירים מהמגזר החרדי חוסר מודעות והיכרות עם חוקי העבודה, לרבות היעדר קיומם של ארגוני עובדים במרבית מקומות העבודה במגזר.

כסיבה לכך, מציינים החוקרים את החשש הקיים אצל עובדים חרדים מסיטואציה בה החברות בארגוני העובדים הכלליים שאינם חרדים, עלולה להיות כרוכה בהפרה של חוקי ההלכה במקרים של תביעה כנגד המעסיק. זאת, כיוון שדרישות ותביעות מצד ארגון העובדים בשם העובדים עלולות להיות בעייתיות מבחינה הלכתית, כאשר ארגון העובדים עלול לתבוע בשם העובדים דרישות ותוספות שמגיעות להם על פי החוק, גם כאשר על פי ההלכה היהודית הם אינם זכאים לתוספות אלו.

גורם נוסף המקשה על התאגדויות של עובדים ונותן כוח רב בידי מעסיקים, קובעים החוקרים, הינו הביקוש הגדול של עובדים בתחומים מסוימים – כגון בתחום ההוראה – אל מול מספר מצומצם יותר של מקומות עבודה.

לנוכח זאת, הם מצביעים על כך שהרחבת גיוון תעסוקת נשים חרדיות יסייע לשפר את המצב הקיים. כמו כן, הם מוסיפים ומצביעים על כך שנדרש לפעול כדי שארגוני עובדים יותאמו לתנאים הנדרשים לפעולה במגזר החרדי, תוך מתן מענה הלכתי לבעיות השונות וכך יוכלו לייצג את האינטרסים של העובדים, על מנת שיוכלו לסייע באופן אפקטיבי ויעיל כדי להביא לשיפור מצבם הכלכלי ותנאי עבודתם של העובדים החרדים.

“ארגוני העובדים”, מדגישים במכון, “צריכים להיות מסוגלים לבנות מערכת ייחודית שתהא ייעודית למקומות עבודה המעסיקים עובדים חרדים, ותיקח בחשבון את ההתנהלות המגזרית השונה ולדאוג למניעת ניצול, תוך התאמה לתנאים בהם המוסדות בחברה החרדית פועלים.

“מערכת שכזו צריכה להיות נקייה מהשפעות קבוצות לחץ של מעסיקים, ופעילותה תהא בשיתוף ובהתייעצות עם סמכות תורנית ידועה שתלווה ותאשר את המהלכים שיינקטו”.