גם אתם יכולים: המהגרים חסרי הכל שהפכו לעשירים אגדיים בארה”ב

מתוך 400 עשירי ארה”ב ישנם לא פחות מ-42 מיליארדרים שהם מהגרים שהגיעו למדינה בחוסר-כל. העיתונאי מונטה בורק מביא במגזין הכלכלי ‘פורבס’ את סיפורם המופלא של שלושה מהם.

תומס פטרפי: בלי אנגלית וכסף

בסיומו של חלק זה יצוין שווי הערכה של ההון שלו, אבל הוא נולד בכלל במרתף בבית חולים בבודפשט ב־30 בספטמבר 1944. אמו הועברה לשם בזמן תקיפה אווירית של הסובייטים. לאחר שאלה שחררו את הונגריה מהכיבוש הנאצי, היא הפכה למדינת לוויין הסובלת מסוג אחר של דיכוי: קומוניזם.

פטרפי ומשפחתו, צאצאים של משפחת אצולה, איבדו הכל.

“היינו בעצם אסירים שם”, הוא מספר. בצעירותו, הוא חלם להשתחרר מהכלא הזה, או במילים אחרות – הוא חלם על אמריקה.

בגיל 20 הגה תוכנית מילוט. באותה תקופה הוענקו להונגרים אשרות קצרות־טווח כדי לבקר בני משפחה בגרמניה המערבית, וכאשר הוויזה שלו פקעה, כמו במקרה של מיליונים שהיגרו בשנים האחרונות בצורה בלתי חוקית לארה”ב, הוא לא חזר הביתה. במקום זאת הוא נסע לארה”ב.

בדצמבר 1965 נחת פטרפי בנמל התעופה ג’ון פ. קנדי בניו יורק. לא היה לו כסף והוא לא דיבר אנגלית. הייתה לו רק מזוודה אחת, שהכילה בגדים להחלפה, ספר הדרכה בתחום מדידות קרקע, סרגל מדידה וציור של אחד מאבות המשפחה.

פטרפי בילדותו, צילום מסך

פטרפי עבר מדירה מטונפת אחת לשנייה במזרח הארלם, שם יצרו מהגרים הונגרים אחרים קהילה קטנה. הוא היה מאושר, אך גם קצת מפוחד.

“זה היה סיפור רציני לעזוב את הבית ואת התרבות והשפה שלי”, הוא אומר, “אבל האמנתי שבאמריקה, אוכל באמת לקצור את מה שזרעתי, ושאדם נמדד שם ביכולת שלו ובנחישות שלו להצליח. זו הייתה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות”.

ואכן כך היה.

הוא קיבל עבודה כשרטט בחברת מדידות, וכשהחברה שלו קנתה מחשב, “איש לא ידע כיצד לתכנת אותו, אז התנדבתי לנסות”, הוא מספר. הוא נכנס לזה במהירות וקיבל עבודה כמתכנת בחברת ייעוץ קטנה בוול סטריט, שם פיתח מודלים של מסחר.

עד סוף שנות ה־70 חסך פטרפי 200 אלף דולר וייסד חברה שסללה את הדרך בתחום פעולות מסחר אלקטרוני במניות, שאותן ביצעה עוד לפני הפיכתן של הבורסות לדיגיטליות.

בשנות ה־90 החל להתמקד ב”סל־סייד”, צד המכירות של העסק, והקים את אינטראקטיב ברוקרס גרופ, בעלת שווי שוק של 14 מיליארד דולר.

כיום, בגיל 72, פטרפי מוערך ב־12.6 מיליארד דולר.

צ’אנג, אשתו ושטיפת כלים

גם דו וון צ’אנג ואשתו, ג’ין סוק, לא צברו את הונם מירושות.

הם הגיעו לנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג’לס ב-1981, השנה שבה הונהג משטר צבאי בקוריאה הדרומית, עם לא הרבה יותר מאשר השכלה תיכונית. מיד עם הגיעו סרק וון צ’אנג מודעות עבודה בעיתון, התראיין בבית קפה מקומי, ויומיים לאחר נחיתתו כבר שטף כלים והכין ארוחות במשמרת הבוקר.

“הרווחתי שכר מינימום… זה לא הספיק בשביל להסתדר”, הוא מספר. אז הוא עבד שמונה שעות ביום בתחנת דלק ונוסף על כך פתח עסק קטן לניקיון משרדים, שהחזיק אותו עסוק עד חצות. ג’ין סוק עבדה כספרית.

בעבודתו כמתדלק, הבחין צ’אנג שגברים מעסקי ההלבשה נהגו במכוניות נאות, וזה סיפק לו השראה לקחת עבודה בחנות הלבשה. שלוש שנים מאוחר יותר, הוא וג’ין סוק חסכו 11,000 דולר ופתחו חנות הלבשה בשטח של כ־80 מ”ר בשם “פאשן 21”.

המכירות בשנה הראשונה הגיעו ל־700 אלף דולר, ובני הזוג החלו לפתוח חנות חדשה בכל שישה חודשים, ולבסוף שינו את שם הרשת לפורבר 21.

הם שווים כיום 3 מיליארד דולר.

“באתי לכאן כמעט עם כלום”, אומר צ’אנג, “תמיד אהיה אסיר תודה בלבי כלפי אמריקה עבור ההזדמנויות שהיא סיפקה לי”.

הפקיסטני עם 500 הדולרים בכיס

שאהיד חאן, דווקא  הגיע עם כסף לארצות הברית, עם 500 דולר…

הוא הגיע מפקיסטן. המקום ההגיוני להגר אליו היה בריטניה, “אבל ארה”ב היתה תמיד הארץ המובטחת עבורי”.

בינואר 1967, עם 500 דולר בכיס, נחת חאן בניו יורק. טיסת ההמשך שלו לשיקגו בוטלה בגלל סופת שלגים, אז חאן בן ה־16 טס במקום זה לסנט לואיס, לקח אוטובוס לאוניברסיטת אילינוי ונרשם אליה כסטודנט לתואר ראשון. הוא קיבל עבודה כשוטף כלים בלילה, אחרי הלימודים, וקיבל 1.2 דולר לשעה.

“הייתי מאושר. פשוט אי אפשר להשיג עבודה כזו במקום שממנו באתי”, מספר חאן. “המחשבה המיידית שלי היתה, וואו, אני יכול לעבוד. אני יכול לעמוד ברשות עצמי. אני שולט בגורל שלי”.

בסופו של דבר קיבל חאן עבודה כמנהל הנדסה ב־Flex־N־Gate, יצרנית עבור תעשיית הרכב. כעבור כמה שנים, עם חסכונות של 16 אלף דולר והלוואה מהרשות לעסקים קטנים, הוא פתח חברה משלו שייצרה פגושים ליצרניות רכב, ולבסוף רכש את הבוס הקודם שלו ב־Flex-N-Gate.

לחברה שלו יש כיום מחזור הכנסות של 6.1 מיליארד דולר, והיא מעסיקה בסביבות 12 אלף עובדים בארה”ב. מפעל שהוא מקים בימים אלו בדטרויט יעסיק עד אלף עובדים, ששכרם יעמוד על 25 דולר לשעה.

שוויו של חאן מוערך ב־6.9 מיליארד דולר.

במובן מסוים חאן בכל זאת היגר לבריטניה: הוא רכש את קבוצת הכדורגל הבריטית פולהאם. אולם כדי שאף אחד לא יקרא תיגר על ההעדפות שלו, הוא מחזיק גם בבעלות על הנכס האמריקאי ביותר של מיליארדרים: קבוצת ג’קסונווילס יגוארס מליגת הפוטבול הלאומית.