גורמים פוליטיים שלא קיימים מעריכים בטורו של יוסי אליטוב ש…
1.
במלאת 20 שנה לפטירת האדמו”ר בעל הפני מנחם מגור זצ”ל הייתה העיתונות של סוף השבוע הקודם (לפני תשעה ימים) מלאה במאמרים נרגשים לזכרו.
כפי שציינו כאן בשבוע שעבר, ב’בין השורות’, רק עיתון אחד היה יוצא דופן – בקהילה, שעורכיו החליטו לדחות את פרסום הכתבות לשבוע הנוכחי, בשל הסיקור על ‘אסון קו 402’.
“דחינו לשבוע הבא, רצינו שער מלא”, הסביר העורך אהרן קליגר, והבטיח: “ייצא עוצמתי בשבוע הבא, אנחנו לא בדיעבד אלא לכתחילה אריבער”.
המתנתי בסבלנות.
השבוע אכן נחת מגזין מיוחד ונפרד (32 עמודים) שצורף אל חבילת בקהילה.
אין ספק, עבודה יפה.
רק שפליאתי נותרה בעינה: מדוע לא צורף המגזין לעיתון של השבוע הקודם?
2.
היו שם, במגזין, כתבות מושקעות ויפות. אבל את עיני צד סיפורו של העורך אברהם דוב גרינבוים, סיפור אישי מהיותו… בר מצווה.
“מוצאי שבת קייצית. אני מטפס במדרגות הבית שברחוב יהוסף שוורץ 10. משמאל, ה’ציון’ של ה’אמרי אמת’ זי”ע. רעדה קלה חוטפת אותי. ראש הישיבה – שיוכר לימים ככ”ק מרן ה’פני מנחם’ מגור זי”ע – מקבל את פניי בחביבות: בר מצוה בוחער, היכנס.
הוא מכניס אותי לחדר הספרים של אביו. החדר מוקף ספרים מלמטה ועד למעלה. מתעניין באבהיות אם סבא מגיע מארה”ב לבר מצווה.
כשאני משיב בשלילה הוא שואל: ‘ומה עם הסבא רבי מאיר?’
אני מצטמרר, כל בשרי חידודין. הלוא רק לאחרונה שבק סבא חיים ומנוחתו כבוד בהר הזיתים. עליתי להזמינו, אני עונה בקול רפה.
‘כן, כך המנהג’, הוא אומר, ‘ואם קוראים להם – הם באים’. ואז אחרי עשר שניות באה המחט הדקה וננעצת: ‘כשהולכים בדרכם’.
לאחר שהגיש לי ספר דורון לבר מצווה, עם הקדשה בכתב ידו, הרהבתי עוז כילד בן 13 ושאלתי: איזה ספר מוסר כדאי ללמוד?
יש הרבה ספרי מוסר, אבל אבא ז”ל אמר לי ללמוד ‘חובות הלבבות’ בלי השער הראשון’, הוא מדגיש ומצביע על נקודה עלומה בחדר הספרים, שם שכן ‘חובות הלבבות’ העתיק. הוא הספר היחיד אותו הצניע בדש בגדו ביום עזבם את גורא קלווריא, עם פלישת הגרמנים לאזור.
“כשהולכים בדרכם. הם באים”.
3.
בעמוד הראשי של קונטרס החדשות שלו מבשר משפחה: “גורמים פוליטיים מעריכים: ההכרה הרשמית של נתניהו ברפורמים עשויה להוביל לסיום השותפות עם החרדים”.
מאחר ולא שמעתי במהלך השבוע כל רמיזה מאישיות פוליטית כזו או אחרת אודות הערכות שכאלו (מלבד מכתבי מועצת הגדולים החסידית והספרדית, שכתבו דברים חמורים, אך גם הם לא קראו ליציאה מהממשלה), הופתעתי. נכנסתי לקרוא את הפירוט, בעמוד 24, בטורו של יוסי אליטוב, כפי שציינה ההפניה בשער.
אז קראתי שם המון על פועלם הרע של הרפורמים (על כך דומה שאין חולק), על קריאות הניצחון שלהם השבוע (יום העצמאות), ועל הצפתם את הכנסת (כולנו ראינו והתעצבנו לראות), וכן על עלייתו של יאיר לפיד ומפלגתו ‘יש עתיד’ בסקרים.
הערכות פוליטיות של גורם כזה או אחר, לא מצאתי בטור, מלבד הערכות של כותב השורות בלבד.
הנה משפטים, לדוגמא:
“כי צריך לומר את האמת: הכל היה נכון ואפשרי עד לרכבת החוגגים שהגיעה השבוע מצפון אמריקה לציון חגיגות העצמאות בלשכת ראש הממשלה, בבית הנשיא, והשד יודע היכן עוד זה יימשך. מהרגע הזה, העניין מסתבך, אחרון השאננים מבין כבר שלא מדובר בשאלה טכנית של מצוקת מקום לביצוע טקסי תפילה מעורבים עם נשים שמניחות תפילין, מדובר בקריאת תגר על היהדות בצורתה המקורית.
“את השד הזה קשה יהיה לקבור, ומול ריקודיו בראש חוצות ישראל – קשה יהיה להמשיך הלאה ולהתעלם כאילו דבר לא אירע… לפיכך, את השעה הזו – שעת הפגישה החגיגית בלשכת ראש הממשלה – אפשר לרשום כשעה שבה החלה ממשלת נתניהו הרביעית לחשב את קיצה לאחור”.
רק שבשביל להחליט על פרישה מהממשלה, צריך החלטה של גדולי ישראל, וזו לא התקבלה. גם לא נראה שתתקבל. בטח שלא על רקע עלייתו בסקרים של לפיד.
וכי במה תיטיב ממשלה בראשות לפיד עם הציבור החרדי ובנושא הרפורמי?
4.
ואולי כדי להשלים את טיעוני כדאי לקרוא את הקטע האחרון בטורו של העיתונאי אריה ארליך, במשפחה.
“לחברי הכנסת ר’ משה גפני ור’ אורי מקלב עומדות זכויות רבגוניות. אבל השבוע מצאו השניים דרך מעניינת ומפתיעה להתכתב עם ראש הממשלה נתניהו: עמודיו של בטאון הבית. לא עוד מסרים ישירים, לא עוד פגישות נוקבות, לא עוד נאומים חוצבי להבות, לא עוד איומים קואליציוניים: ראיון ליומון יעשה את העבודה.
“‘נתניהו מנותק מסערת הרגשות של העם היהודי’, צוטטו חברי הכנסת של דגל התורה ב’יתד נאמן’. ‘הרפורמים חשובים לו יותר מאלו שבזכותם הוא בשלטון. זה מחייב אותנו לבדיקת השותפות איתו’ ועוד שלל אמירות חריפות. הכל נוקב ונזעם, אבל באופן מופלא ביותר – הטקסטים הקשים הללו לא חרגו מגבולותיו של בטאון הבית”.
ארליך מבין, ש”יכול להיות שאין להם ברירה, ייתכן שמכלול השיקולים מוביל למדיניות של ‘שב ואל תעשה עדיף’, אולי למרות הבכייה-לדורות שגלומה במהלך הרפורמי עדיין חשוב להישאר בממשלה בשל יחסה ההוגן ליבנה וחכמיה”.
הוא רק תוהה: “מדוע המוסר הכפול? אם מדובר בשערורייה כה גדולה – למה נתניהו לא שמע עליה מאומה? מה בצע במחאה שמכוונת לקוראיו החרדיים של יתד נאמן, שאולי נועדה להפיס את דעתם ולהשיב את רוחם מול גל של תהיות מוצדקות שפושטות בהם – אם אין לכך שום כיסוי מעשי?”
הוא מספר כי באותו בוקר בו הופיעה המתקפה, הוא טרח לבדוק בלשכת ראש הממשלה. ושמע שם כי “אין לנו מושג על מה מדובר. לא קיבלנו שום מחאה, ואנחנו לא אחראים על מה שכתוב ביתד נאמן”.
לתשומת לב אליטוב, שניבא את קיצה של הממשלה.
5.
בנושא הזה צדק בקהילה שהגדיר בעמוד השער שלו את הדברים כך: “התכנסות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל גורמת לאי נוחות בלשכת ראש הממשלה, אבל הם מעריכים כי לא צפוי משבר קואליציוני בעתיד הקרוב”.
6.
אחד הסיפורים שחלפו מתחת לרדאר של התקשורת החרדית, היה הסיפור על סגן השר משולם נהרי מש”ס.
הסיפור נוגע לתקופה בה כיהן במשרד הרווחה, כסגנו של השר חיים כץ, שלא ממש ספר את סגנו ולא העניק לו סמכויות. נהרי צפצף, עסק בעשייה לטובת נוער נושר, דאג לתקציבים, ולא התייחס לבוז של השר.
כשפנו אליו מהתנועה לחופש המידע וביקשו פרטים אודות עבודתו, לא חשב לשאול את פי יו”ר סיעתו האם לשתף פעולה או לא, והזדרז להעביר למבקשים את החומרים הנדרשים, כולל יומני סדר היום שלו.
במבט לאחור, הוא שגה כששיתף פעולה עם הארגון.
וכך מספר חיים טריקי בטורו ביום ליום (אחרי המון מחיאות כפיים סוערות ליו”ר התנועה אריה דרעי, ליום הולדתו, לתרועות לכבודו בשבת המפלגתית, בשביל זה יש עיתון מפלגתי ‘מטעם’):
“מסתבר שלשרים ולח”כים שמחרימים כל שיתוף פעולה עם התנועה לחופש המידע יש לא מעט הצדקה. לפני כחודש פנתה התנועה לכל השרים וחברי הכנסת בבקשה לחשוף לציבור את שעות עבודתם למען הציבור. עוד קומץ אנשים שחמדו לצון וייסדו ארגון שאין בו כל תועלת. רוב השרים והח”כים סירבו בתוקף לשתף עמם פעולה, ואלו שכן הסכימו, עלו קרבן על מזבח הדמוקרטיה.
“אחד מהם הוא משולם נהרי, שכיהן כסגן שר הרווחה. כאשר פנו אליו מהתנועה לחופש המידע לקבל לידיהם את היומן הוא הסכים מיד לשתף פעולה, מפני שבאמת אין לו מה להסתיר. אדרבא, חשב לתומו, הציבור ייחשף יותר לעומק פעילותי.
“אלא שלהם מטרות זדוניות אחרות, והשבוע פרסמו נתונים מעוותים ומסולפים במיוחד על תפקודו כסגן שר הרווחה. בין היתר פרסמו מספר שעות נמוך ביותר, מבלי לקחת בחשבון את העובדה שמרבית הסיורים השיחות והמפגשים מתקיימים מחוץ למשרד.
“יתירה מזו, הם אף מתחו ביקורת חריפה על כך שהוא השחיר במכוון חלק ניכר מהפגישות שלו – בעוד במשרד עצמו, שממנו פרש לפני חודש, דאגו להשחיר נתונים ופרטים מסווגים מפני צנעת הפרט. בכל זאת מדובר במשרד הרווחה”.
למרות שהמידע הושחר מתוך רצון לשמור על צנעת הפרט, הכותרת שהתנועה העניקה לנתוני סגן השר הייתה “סגן שר או סוכן מוסד” – כותרת עוקצנית ביותר.
“חצי שנה במשרד הרווחה הצלחנו להגיע להישגים של קדנציה שלמה” – סיכם סגן השר משולם נהרי את פועלו, אבל אנחנו ספרנו רק 149 שעות עבודה ב-7 חודשים – כלומר קצת יותר משעת עבודה אחת ביום – וזה כולל השתתפות בבר-מצוות, בריתות וניחומי אבלים. באופן מקומם למדי שליש מהפגישות ביומן שהעביר לנו נהרי הוא בחר להשחיר ולהסתיר, למרות שעל פי החוק מותר לו לעשות את זה רק כשזה נוגע לענייניו הפרטיים.
“אחרי שבעה חודשים שבהם הוא ישב נהרי במשרד הרווחה על תקן אישיות לא רצויה – הוא חולץ משם לאחרונה על ידי אריה דרעי וקודם לתפקיד סגן שר במשרד הפנים ובמשרד הפריפריה, הנגב והגליל. מעניין מה הוא מתכנן לעשות שם. אנחנו מתכוונים להמשיך ולבקש את היומנים מכל השרים וסגני-השרים, עד שיבינו שהם צריכים לפרסם אותם מיוזמתם לעיונו של הציבור”.
לתשומת לב התנועה, תקדים נהרי יזרז את שאר חברי הכנסת שלא להעניק לכם לעיין ולו אף בחצי דף יומן.
ותודה לטריקי שבזכותו שמתי לב לפרשה.
7.
אבל את הסיפור הטוב ביותר של השבוע מצאתי דווקא ביתד נאמן.
בעל תשובה שהיה עד לפני כשנה וחצי חלק מהקהילה הרפורמית, הוא כיום תלמיד ‘אש התורה’. אביו הוא רבאיי רפורמי בקהילה הרפורמית בבולטימור. במשך 12 שנים הלך לבית ספר רפורמי, מגיל 6 ועד לגיל 18, אז הלך ללמוד בקולג’.
הוא מספר איך בבית הספר של יום ראשון לימדו אותם ‘יהדות’ מהי, אך לא כללו את לימודי ההלכה, שהפכו לחלק ‘לא שייך’ ליהדות. ‘מיושן וערכאי’, כלשונם. הוריו חזרו ואמרו לו “שצריך וחשוב להיות יהודי”, אך לא ידעו לומר לו אם זוהי האמת. אם היהדות, עליה הם מדברים, היא הדבר האמיתי.
מרתק.
תגובות
אין תגובות