כלה חרדית ביטלה חתונה וחוייבה בתשלום של עשרות אלפי שקלים

בחורה שהתארסה וביטלה את החתונה, לפני 4 שנים, תשלם לחתן עשרות אלפי שקלים. כך קבעה שופטת בית משפט השלום בירושלים, מרים קסלסי.

פסק הדין מגולל את סיפורם של “התובע והנתבעת המשתייכים לחוג החרדי, אם כי לזרמים שונים  – זרם ליטאי וחב”ד. הם הכירו זה את זה באמצעות מכרה משותפת אשר שידכה ביניהם. באותה עת התובע היה בן 24.5 ואילו הנתבעת בת 19”.

לאחר מסיבת ה’לחיים’ וברכות המזל טוב, בחרו הצדדים אולם והחלו בהכנות לחתונה.

השניים הזמינו אולם אירועים, הדפיסו הזמנות לחתונה, ואף רכשו חדר שינה, מכשירי חשמל ושולחן וכיסאות. את רוב ההוצאות הכספיות שילם החתן, למעט השתתפות בתשלום לאולם בסך 6,400 שקלים, ששילם אביה של הכלה.

אלא שאז, שבועיים וחצי לפני החתונה, הודיעה הכלה כי היא אינה מעוניינת להתחתן עם החתן המיועד. שלושה ימים לאחר מכן היא נעלמה, ואף אימה חיפשה אותה – ללא הצלחה.

החתונה בוטלה והחתן המאוכזב החליט להגיש תביעה כספית לבית המשפט על סך 157,810 שקלים בגין הפרת הבטחת נישואין.

הכלה טענה בכתב ההגנה, כי ביטלה את החתונה לא ממש ברגע האחרון. ניסתה לתרץ את ביטול החתונה בשל גילוי אלימות מילולית ואפילו פיזית, שחוותה מצדו של החתן, אך לא הביאה בדל של ראיה לכך, והתכתובות בין הצדדים, מלמדות אחרת.

השופטת קבעה: “תצהיר הנתבעת ברובו שקרי ולא מהימן, הוא אינו עולה בקנה אחד עם הודעות הפייסבוק בין הצדדים, עם עדויות שנשמעו מפי מדריכת הכלות וידיד של התובע שניסה לפשר ביניהם, שתיקתם הרועמת של הוריה אף היא אומרת דרשני.

“אף הנתבעת עצמה בחקירתה הנגדית חזרה בה מחלק מהדברים שרשמה בתצהירה. נראה כי כל שניסתה הנתבעת לעשות מרגע שגמלה בה ההחלטה שלא להינשא לתובע, הוא לחפש הצדקה שתאפשר לה להתחמק מאחריות להוצאות שהוציא התובע בגין החתונה.

“אשר על כן אני קובעת באופן שלא משתמע לשתי פנים כי הנתבעת חזרה בה מהבטחתה להינשא לתובע, מבלי שהוכח כי לתובע היה יד בדבר או כי יש להשית עליו אשם כזה או אחר.

“אין אוכפים על אדם להינשא אולם הפרת הבטחת נישואין כמוה כהפרת חוזה מחייב המקנה עילת תביעה כנגד המפר. הנפגע רשאי לתבוע השבה, פיצוי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו לו בעקבות אותה הפרת הבטחה להינשא”.

החתן הצליח להקטין חלק מהנזק, שוכרים נכנסו לדירה במקום הזוג והוא קיבל זיכוי חלקי על המקדמה ששילם. אותו דבר לגבי אולם האירועים שהזמנתו בוטלה, רהיטים ומכשירי חשמל – שמומשו על ידי אחרים.

לאור כך, השופטת קיבלה את התביעה הכספית בחלקה.

סכום למתווך בסך 5,800 שקלים, קבעה השופטת, כי סכום זה טרם שולם והצדדים בהליך משפטי. כמו כן לא הכירה השופטת  בנזק שמקורו בטיסה שטס החתן לחו”ל בסך 5,400 ש”ח.

לעניין רכיב הפיצוי בגין עוגמת נפש, קבעה השופטת: “כל אחד מהצדדים שיקם חייו והוא חובק ילד, כך שהחשש של מפגיעה בסיכוייו של החתן להינשא לא התממש.

“צריך לדעת גם להרפות ולהתקדם הלאה בחיים”, כתבה, “ולכן הסכום שאפסוק אין לי ספק שאין בו כדי להביא לפיצוי בגין עוגמת הנפש שחש התובע שלפני, אלא מהווה אישור לעצם הפגיעה שחש”.

לסיכום פסקה השופטת סך של 53,000 שקלים בגין נזקיו הממוניים, וסך נוסף של 7,000 שקלים בגין נזק לא ממוני.

בנוסף חויבה הכלה לשאת בהוצאות משפט (לרבות זימון עדים) ואגרת בית משפט בסך כולל של 5,000 ₪ וכן בשכר טירחת עו”ד בסך 10,000 שקלים בתוספת מע”מ כחוק.

התשלומים ישולמו ב-5 תשלומים חודשיים שווים.